אני קורא על מה שקורה במערכת יתד נאמן ואני לא מסתיר את זה שאני נהנה.
לא, איני נהנה מהמלחמות. איש שוחר שלום אני.
אני נהנה לצפות בהתנהגות של חברי המערכות. באירוניה העצומה.
וכל כך למה?
אני מתאר לעצמי מקרה דומה. נאמר לו היו משתלטים למשל על מוסד חינוכי, באותה שיטה בה השתלטו על העיתון. ואז חברי ההנהלה הישנה היו מכנסים ועדות משפטנים ו'מקורביהם' היו אומרים שהם רוצים לפנות לבית המשפט. והיו נעילות דלתות, וניתוק מחשבים, תלונות הדדיות ו"שמח".
או אז יתד נאמן היה מוציא דעת תורה שמי שעושה את המעשים האלו הוא לא חרדי אמיתי. איך אותו חרדי חדש מעז בכלל לחשוב? בשביל מה יש את גדולי התורה? שלא לדבר על לחשוב ללכת לערכאות. ה' יצילנו.
פעם שמעתי אחד משרי ש"ס אומר באירוניה שבכל רעידות האדמה שבעולם אשם העיתון יתד נאמן. כי כל שני וחמישי הוא זועק "הזדזעי ארץ"...
אני נהנה לראות איך העיתון שיצא נגד כל דבר שזז, העיתון שיצא נגד חרדים גמורים רק בגלל שהם חשבו מעט שונה מהעורך שלו, העיתון שכל מעשיו היו "על פי דעת תורה", שדרש בכל עת על ציות עיוור לדעת תורה ופתאום מתנהג מעט אחרת כאשר דעת התורה היא נגדו...
כולי תקווה שההגיון שב אל אלו שמתיימרים להיות קובעי המדיניות והטון בציבור החרדי, ושהאמת והשלום יאהבו.