האם לעולם חוסן?

הקואליציה החדשה חוקקה שני חוקים:

א. ללא לימודי ליב"ה אין המדינה מעבירה למוסד חינוכי אף לא שקל אחד, לא במישרין ולא בעקיפין. כל מוסד חינוכי שאינו מלמד ליב"ה אינו זכאי לאף הנחה שהיא.

ב. מיצוי כושר השתכרות – ללא שני בני זוג העובדים במשרה ורבע ביחד. לא מגיעה אף קצבה או הנחה מלבד קצבת נכות וזקנה. קצבת הילדים מקוצצת בחצי.

הכנסת דאגה לתקצב הרבה מאוד פקחים ובקרות להצלחת החוקים.

ניקח משפחה חרדית טיפוסית הגרה באחד הריכוזים החרדיים המרוחקים יותר ממרכז הארץ. לשני בני הזוג יש ביחד ח"י אחים ואחיות. האב לומד בכולל והאם מטפלת במשפחה ועובדת בחצי משרה כמורה לגיל הרך. לזוג שישה ילדים בני שנתיים, שלוש וחצי, שש, שמונה, אחת עשרה, וארבע עשרה הלומד בפנימיה. כולם לומדים במוסדות החינוך העצמאי. הזוג חי בצמצום ונעזר רבות בגמ"חים השונים.

בואו ונראה מה קורה עם כניסת החוקים לתוקף

1. גני הילדים שהיו כמעט חינם עולים כאלף חמש מאות ₪ בחודש, לילד.

2. בתי הספר התייקרו בכחמש מאות ₪ לילד לחודש

3. הפנימיה התייקרה בכאלף ₪ לילד לחודש

4. ההנחה בארנונה מבוטלת, כמאתיים ₪ לחודש.

5. קצבת הילדים, הבטחת ההכנסה והתמיכה של משרד השיכון נעלמות – כאלף ₪ בחודש

סך הכל, הכנסת המשפחה קטנה באלף ₪ ואילו ההוצאות גדלו בלמעלה מחמשת אלפים ₪. גם מוסדות הגמ"ח פשטו רגל בגלל העומס עליהם.

באין נס ממשמש ובא, מחליט אב המשפחה לצאת לעבודה, אולם הם גרים בפריפריה שבה אין עבודה לאדם חסר מקצוע של ממש, ללא רשיון נהיגה וללא שירות צבאי.

לפיכך עוזב הבן הבכור את לימודיו ומצטרף לאביו ולאלפים רבים הנודדים לפעמים עם משפחתם ולפעמים בלעדיה, למרכז הארץ כדי לשבור שבר, כי כבד הרעב בארץ.

זה עלול להיות סיפורם העצוב של אלפי משפחות.

האם לעולם חוסן? האם מקרה כזה בשום אופן לא יכול לקרות? האם מותר לנו לסמוך בצורה כזו על רחמי שמיים? האם אפשר לסמוך על הנס?