בוודאי רבים מכם קוראים / שומעים וכד' על ההתפרצות של הפוליטיקאים החרדים ושאינם, בנוגע לביטול חוק טל, ולניסוחו של החוק החדש אם בכלל, ובינינו, זה לא סוד שהדיונים הללו נעשים יותר ויותר מלחיצים ומיותרים.
לאחר ההתבוננות במצב הקיים והמביך, כאמור. חשבתי, ולא בחוסר מעש, אלא דווקא מתוך ניסיון אמיתי למצוא את האופן להמשיך את קיום לימוד התורה בישיבות הקדושות.
וכך עברו עלי ימים ולילות של חופשת בין הזמנים הנוכחית (ניסן התשע"ב) מתוך דאגה לשלומו של החברותא היקר, אם אזכה לראותו עוד על ספסל הלימודים, מניף את אצבעו גבוה, או לחילופין דופק בחזקה על הסטנדר הזקן.
בסופה של חופשת בין הזמנים זו נפלה ההחלטה בליבי שאפשר וכדאי להמשיך ללמוד וכלל לא לפחד מן החוק ה(לא) מתגבש. הרי כיום ישנו מצב שגדולי ראשי הישיבות מכתתים רגליהם בגולה המר על מנת להביא קורטוב של לחם צר ומים לחץ סלחו לי על השאלה.
אבל בבתי הכלא לא מספקים זאת?
המזרון בישיבה אינו כ"כ עבה האם בבתי הכלא אין מקביל לזה?
שירות דתי של השב"ס הוא דבר מינימלי המחויב על פי החוק, אז בתי כנסת ללמוד בהם יחסרו לנו?
א"כ מה נשאר שונה הלחץ המוטל על ראשי הישיבות אדרבה ינוחו מן העמל ולא ישוטטו עוד לאסוף ביזיונות ומעט כסף אז בשביל מה לתת יחס ומבט לאותו עיתונאי ששואל 'מה תעשה אם יחליטו שאתה תתגייס'?
ידידי זמן קיץ פורה זמן של עלייה והתעלות זמן של הבנה וחידוש זמן של פתרון מחלוקות והבנה הדדית בהצלחה.