סתם, באמצע יום עבודה מטורף אני פותחת את כיכר השבת בחדשות והלב קופא.
משפחה שהלכה, אם שכולה מכל ילדה, אלמנה טריה.
הכרתי, בערך, מהקהילה, את האחות ואת האחיין, מרחוק אבל פתאום זה כל כך קרוב.
רעמים בחוץ, בירושלים גשם שוטף היום מראה לי את זעמו של האלוקים עלינו.
שוב אלמנה לבד? שתי אלמנות בשבוע?
פתאום אני מתחילה לדמיין תמונות זוועה, שריפה פורצת, התינוקות צורחים, מנסים להתחבה מתלת למיטה, והאש לא מרחמת.
האב נלחם באש, זורק עצמו ללהבות כדי למשוך את הילדים והיא אוכלת כל.
בלתי ניתן לשאת. לדמיין.
הכאב רק לקרוא את מודעת האבל מציף אותי בדמעות.
מה לעשות?
החורף הזה, במקום לקפוא מקור השארתי אף אני תנורים מסוכנים מאד דולקים בלילות, יותר לעולם לא!
אבל לה זה כבר לא יעזור.
אם צעירה בשיא פריחתה, ילדים חמודים וקטנים, בעל רציני וטוב, בדיוק כמונו.
אז מה, גם לי זה יכול היה לקרות?
רבונו של עולם, איך?