תוכן גולשים: פשוט לכתוב שו"ת

את חילוקי הדעות הם משאירים בישיבה. כאן, זה לא מעניין אף אחד. כאן, כולם מתאחדים סביב הנושא ההלכתי עליו הם כתבו השבוע. זה תופס את כל כולם, מאתגר אותם, ומעניק להם סיפוק עצום.

ואין זה המקום היחיד, זהו רק שיעור אחד מרשת שיעורי השו"ת של הארגון "שואל ומשיב". להצלחת הארגון שותפים שני יהודים חשובים, האחד עושה והשני מעשה. אבי הרעיון ופטרונו הוא ר' חיים כהן הי"ו, יהודי יקר יודע ספר אשר ביום-יום עוסק לפרנסתו, ובלבו אידיאל גדול לקרב את שיטת ההוראה לעם ישראל. ומי שבפועל בודק את התשובות ומוסר את השיעורים, הוא הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א, העושה לילות כימים למען הפצת לימוד ההלכה וכתיבת השו"תים. השניים, כל אחד בתחומו, משתדלים בכל כוחם להביא לשגשוג השיעורים, כשהכל נעשה לשם שמים ושלא על מנת לקבל פרס.

ובכן, כשאנו מבררים איך הכל החל, אנו מופנים אל ר' חיים כהן שהינו צאצא למשפחת רבנים בג'רבא שבתוניסיה. הלה הכיר מקרוב את שיטת ההוראה אותה ייסד הגאון רבי כלפון משה הכהן זצ"ל, ואף נהג להשתמש בה בעצמו.

שיטה מקורית

לתועלת הקוראים, נספר בקצרה על תולדות שיטה זו:

שלא כמו בתונס הבירה אשר בה עסקו יותר בלימוד ההלכה, בג'רבא עד ימיו, היו בקיאים פחות בפסיקת הלכה. בישיבות של אותם ימים, עסקו על פי רוב בלימוד הש"ס והמפרשים בעיון נמרץ, והסתפקו בלימוד הלכות חג בחג מתוך שלחן ערוך עם "באר היטב". רק מי שעמד להתמנות לדיין ומורה צדק, החל בחקר ההלכה וההוראה. עד שכאשר מאן דהוא היה הוגה הרבה בספרי הפוסקים, היה נשאל בלעג: "וכי בדעתך לשמש כרב או דיין?!" מצב זה גרם שתורת ההוראה נותרה נחלת בודדים בלבד.

רבי כלפון בהביטו למרחוק, ראה ונתון אל לבו כי בדרך זו עלולה חלילה להישכח תורת הפְּסָק והכרעת הדינים, וברבות הימים, לא יִמָּצֵא מי שישיב לעם דבר ה' זו הלכה. בעיניים כלות הוא חזה כיצד נאספים אל עמם אדירי התורה ופוסקי הדור כמו הגאון רבי משה זקן מאזוז זצ"ל והגאון רבי סאסי הכהן זצ"ל, ואין מי אשר ישב על כסאם, וימלא את מקומם. בנוסף, שמע על עיירות רבות המשתוקקות לרב ומורה צדק שיורה דרכם, אך אין זה בנמצא.

בחזונו חשב רבי כלפון על דור ההווה והעתיד, ולמען לא תשתכח תורת ההלכה מישראל, גמלה בליבו החלטה כבירה, לחולל מהפך בסדרי הלימוד בישיבות בג'רבא. לשם כך, הפנה את כל זרקוריו להקים עולה של הלכה בקרב הבחורים צעירי הצאן, שכן "אם אין גדיים אין תיישים".

מה עשה? קבע לשם מטרה זו את יום השבת, כי בו שבת בית הדין, ואז נפנה מעט מטרדות הצבור. את שעות יום קדוש זה, הקדיש להרבצת תורה וללימוד תלמידים, ובפרט להנחלת דבר ה' זו הלכה.

אל ביתו נקבצו ובאו כל בני הכתות הגבוהות של הלומדים בג'רבא, וכן אברכים ותלמידי חכמים, והיה רבי כלפון מוסר שיעורים ומדריך אותם בלימוד ההלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהילכתא. לימוד זה נמשך עד לשעת המנחה.

במשך השיעור, היה רבי כלפון מַנְחָם ומדריכם בכללי ההוראה וההכרעות, ובכתיבת שאלות ותשובות: כיצד מגיעים לפסק הלכה? איך יפסוק מורה ההוראה בבואו במבוכה בין שיטות הפוסקים ולא ידע להחליט? מה הם הספרים היסודיים שיש לשקוד על דלתותיהם יותר? ועוד ועוד.

שיטה מיוחדת ומקורית היתה לו לרבי כלפון, שעל ידה הביא את הלומד בדרך הדרגתית מלימוד הגמרא, עדי אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, וכדלהלן:

אחר שרכשו התלמידים עיון זך ונקי בגמרא, היה מלמדם את הסימנים השכיחים והמצויים בשלחן ערוך אורח חיים ויורה דעה - טור ובית יוסף, ולפעמים גם את שורש הדבר ומקורו בש"ס ופוסקים.

כאשר התלמידים מושלמים בעיון בש"ס ופוסקים, יבוא הרב אל התכלית, וילמדם כיצד להגיע להלכה, על ידי כתיבת שאלות ותשובות בשיטה מקורית שפיתח וייסד בעצמו.

תחילה יציג רבי כלפון בפני תלמידיו שאלה הלכתית, ואת ציוני המקורות לתשובה יקבלו בכתב במוצאי שבת. וכך במשך השבוע, יעיינו התלמידים בש"ס ובפוסקים שצוינו במקורות, ישאו ויתנו בדבריהם, עד אשר יגיעו להכרעה ברורה בטעמים ונימוקים מוצקים. לאחר מכן, יעלו על הכתב את המשא ומתן העולה בחכתם, וימתינו בקוצר רוח ליום השבת, לראות היעמדו דבריהם לפני רבם.

בבחירת השאלות והתשובות, העדיף רבי כלפון להביא בפניהם ספקות הנוגעים למעשה. לא אחת, נבחרו השאלות מתוך אירועים אקטואליים שאירעו באותה תקופה.

מדי שבת בשבתו, יפרשׂו התלמידים לפני רבם את התשובה בהלכה אשר ערכו בימי השבוע החולף. טרם יעבור רבי כלפון על אשר כתבו, ישאל כל אחד ואחד בנפרד מהי תמצית התשובה שכתב, והתלמיד יתמצת את תשובתו בעל פה. זאת עשה, כדי להימנע מ"גניבה ספרותית", שלא יעתיקו התלמידים תשובה מוכנה מתוך ספר. לאחר מכן יעבור רבי כלפון על דבריהם במהירות הבזק, כעשר תשובות בתוך שעה-שעתיים! ובאורך רוח ובסבלנות מרובה, יתקן ויעיר לכל אחד על שגיאותיו ושיבושיו, הן בתוכן והן בסגנון, ובעיקר בהכרעת הפסק.

לאחר שהורגלו התלמידים בזה בהצטיינות, יעלו דרגה, ורבי כלפון יציג בפניהם שאלה בהלכה, ללא ציון מקורות מהפוסקים. כאן, על התלמידים יהיה בכוחות עצמם לדפוק על דלתות הפוסקים ולתור בעצמם אחר ההכרעה הנכונה.

תחושת סיפוק עילאית אפפה את התלמידים, כאשר סמך רבי כלפון את ידו על פסקיהם. הגאון הצדיק רבי חיים חורי זצ"ל רבה של העיר גאבס, העיד כי היו אלו שעות של הנאה נדירה וקורת רוח, וכבר אמרו חכמים כי "אין שמחה כהתרת הספיקות".

עם זאת, היה רבי כלפון מדריך את תלמידיו לבל תזוח דעתם עליהם, ומזהירם שלא יחשבו כי מאחר וכותבים הם תשובות בהלכה, כבר הגיעו לדרגה בה יש בכוחם להורות לרבים הלכה למעשה, וכבר דרשו חז"ל "כי רבים חללים הפילה" - זה תלמיד חכם שלא הגיע להוראה ומורה (סוטה כ"ב ע"א). ולכך מתחילה היה מודיעם כי רק מתלמדים הם, עד אשר יגיעו לשערי ההוראה.

בדרך מיוחדת זו, התקדמו התלמידים רבות בלימוד ההלכה וההכרעה, וכבר בגיל צעיר ידעו לכתוב תשובות הלכתיות חשובות. ומשבגרו, נעשו למורי הוראות בישראל.

ספרים רבים התחברו על ידי מתכונת זו שייסד רבי כלפון. לדוגמא יש לציין את הספר "שמו אברהם" לגאון רבי אברהם ביתאן זצ"ל מנתיבות, שהיה אחד מן התלמידים שלמד אצל רבי כלפון הוראה בשבתות. בספר זה, ישנן תשובות על השאלות שנתן רבי כלפון לתלמידיו להשיב.

בתחילת שו"ת "ישיב משה" (חלק א') לגאון רבי משה שתרוג זצ"ל הרב הראשי לתוניסיה, ערך רבי כלפון מבוא מרתק בשם "עץ חיים", אשר בו גולל את שיטתו בלימוד ההוראה לפרטיה. על הצלחת שיטתו, הוא כותב שם בזו הלשון: "והנני עד ראיה ומגיד בצדק, כי עיני ראו לאיש תלמיד חכם פשוט, אשר התהלך בדרך זו עם איזה תלמידים, וראה ראינו כי בעה"ו בימים מעטים מאד קבלו התלמידים תועלת מרובה בדרכי ההוראה, מהם כבר יכולים לדון ולהורות, ומהם אשר כבר הוכשרו ובעוד ימים אחדים גם הם ישיגו זה. עם כי רוב לימודם בזה אינו רק מיום שבת קודש ליום שבת קודש וכו'".

מבין ריסי עיניו, ניכר, וכן ידוע מפי השמועה, כי אותו איש תלמיד חכם "פשוט", אינו אלא רבי כלפון בכבודו ובעצמו, שלפי רוב הענוה חפץ היה להסתיר עצמו.

אכן, הצליח רבי כלפון להגשים את חזונו הגדול, ופתח לפני כל הצורבים בג'רבא את שערי ההלכה ואוצרות הפוסקים, שהיו עד אז כחזון בלתי נפרץ, ובשיטה זו נהפכו הם לנחלת הכלל.

השיטה שייסד רבי כלפון, לא עמדה רק לשעתה, אלא לדורי דורות. הגאון רבי רחמים חי חויתה הכהן זצוק"ל, לימד אף הוא את תלמידיו בשיטה שינק מרבי כלפון, והנחילה לִגְדוֹל תלמידיו רבנו הגדול הגאון הקדוש רבי מצליח מאזוז זצוק"ל. רבי מצליח העביר את השיטה לבניו ולישיבה שיסד, הלא היא הישיבה הקדושה ישיבת "כסא רחמים" תכב"ץ. ומשם נפוצה על פני כל הארץ, בכך שמניבה הישיבה מקרבה מורי הוראות בישראל, כידוע וכמפורסם. והכל פרי שיטתו המיוחדת של רבי כלפון.

עד היום, ממשיכים בישיבת "כסא רחמים" תכב"ץ, ללמד בשיטה מיוחדת זו. ישנם רבנים בישיבה הממונים לתת לתלמידים שאלות בהלכה, תחילה עם מקורות ולאחר מכן ללא מקורות, והתלמידים מנסים את כוחם בכתיבת תשובות בהלכה. לאחר מכן יושב הרב המגיה עם התלמיד ועובר אתו על התשובה שכתב מלה במלה, ומתקן את הטעון תיקון, הן בתוכן והן בסגנון.

מלפנים, המגיה בישיבה היה נכדו של רבי כלפון - הגאון רבי נסים הכהן זצ"ל. רבי נסים שהתמחה בהוצאת ובהגהת עשרות ספרים, היה בודק מִדי שבוע את חידושי התלמידים בישיבה בסגנון ובתוכן, ומעיר להם הערות חשובות.

במעמד העלאת עצמותיו הקדושות של רבי כלפון בהר המנוחות בירושלים, הזכיר זאת לשבח מרן הראש"ל רבנו עובדיה יוסף שליט"א. בדבריו הוא עמד על כך שרבי כלפון הקים עולה של הלכה בג'רבא, בניגוד לדורות שלפניו שהיו לומדים פחות הוראה. כן ציין כי כיום בישיבת כסא רחמים, צועדים בדרך שהתווה.

חידוש השיטה

ובכן, לפני כשלש וחצי שנים בשנת תשס"ח, עלה בלבו של ר' חיים כהן הי"ו, שכאמור הכיר את הצלחת השיטה מנסיונו האישי, רעיון לחדש את שיטתו של מוה"ר רבי כלפון ולהכיר אותה גם לשאר בני הישיבות והאברכים. כדי להגשים את משאלתו, פנה אל הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א (מחבר שו"ת "יוסף לקח") ומבחירי הבוגרים של ישיבת "כסא רחמים", וביקש ממנו להוציא את היוזמה לפועל על ידי מסירת שיעורים ובדיקת השו"ת. הרב פרץ שבעצמו ינק שיטה זו בישיבת כסא רחמים, ומשמש שם כבודק שו"תים, התלהב מאוד מהרעיון, והחליט לקחת אותו במלוא הרצינות.

השיעור הראשון החל עם כמה תלמידים, ואט אט התרבו ספסלי בית המדרש, כשחבר מביא חבר, ישיבה מביאה ישיבה, עד שכיום נמסרים במסגרת הארגון כמה וכמה שיעורים כשעוד היד נטויה. ישנו שיעור בישיבת יושיביה בו משתתפים כל בני הישיבה, שיעור בישיבת ההסדר בשדרות, שני שיעורים גדולים בישיבת כסא רחמים, שיעור בליל ששי בבית הכנסת "יוסף דעת", ולא תאמינו, שיעור ביום ששי בשעה שאינה מן היום ואינה מן הלילה - ארבע וחצי לפנות בוקר בכולל עמוד השחר.

כך בדרך קלה ופשוטה, נוחלים בני הישיבות את הדרך לכתיבת שו"ת, כדי שברבות השנים, כאשר יגדלו למורי הוראות בישראל, יוכלו להעלות את פסקיהם על הכתב בצורה נכונה.

למשתתפי כל הקבוצות, נמסרת פעם בחודש שאלה הלכתית אקטואלית, כשלמתחילים ניתנים גם מראי מקומות. במשך ימות השבוע מתמודד כל אחד בפני עצמו עם השאלה, מעיין בפוסקים שכתבו בנושא, ומעלה על הכתב תשובה מפורטת מאשר העלתה ידו.

לאחר כתיבת התשובה, מגישים אותה הכותבים לרב פרץ, שבודק ומגיה היטב לכל כותב באופן אישי את תשובתו, מעיר את הערותיו, הן בתוכן הדברים והן בסדרן וסגנונן, הן בצחות הלשון והן בדקדוק. וכך בשיטה זו, יכול כל משתתף לקנות את תורת כתיבת שאלות ותשובות כדרך רבותינו גאוני הדורות.

שיעורי תשובה לא ננעלו

אחת לשבוע, מוסר הרב פרץ שיעור שבועי לכל קבוצה בנפרד. במהלך השיעור יוצר הרב דיון פורה סביב התשובה לשאלה ההלכתית עליה כותבים באותו זמן. במשך כשעה ורבע בו נמסר השיעור, הוא מציע את דעתו, שומע את דעת התלמידים שבמשך השבוע דנו בבעיה ההלכתית, ובדיבוק חברים מתלבנים הדברים היטב. לפעמים הוא משמש גם כעין מקשר בין הקבוצות השונות, כשהוא מביא בפני כל קבוצה את אשר אמרו על הנושא הקבוצות האחרות. קנאת הסופרים שנוצרת ללא ספק מרבה חכמה ותבונה.

קובע ברכה לעצמו לימוד כללי הפסיקה אותם שוזר רבי יוסף בשיעוריו, באשר כללים אלו הם אבן יסוד בכתיבת תשובות.

הלכה גם לצעירים

בין שיעור לשיעור, תפסנו לשיחה את הרב יוסף פרץ שליט"א, הזוכה מפי הגר"מ מאזוז לכינוי החרי"ף (ר"ת של שמו).

תחילה פתחנו בשאלה: מה דעת רבותינו, האם בכלל ראוי ללמד הלכה לבחורים?

"מאז ומתמיד נהגו בארצות הספרדים ללמוד הלכה כבר מגיל צעיר [ראה בשו"ת יביע אומר ח"ד חחו"מ (סימן א') שכ"ד הרי"ף הרמב"ם ומרן ללמוד פסיקת ההלכה מגיל צעיר ושכן המנהג, ושכן עשה מהר"י בירב ז"ל ועוד. עש"ב]. לא פעם שמענו ממרן רבנו עובדיה יוסף שליט"א והגר"מ מאזוז שליט"א שאם לא לומדים לכתוב בגיל צעיר, קשה מאוד להתרגל בכתיבה בגיל מבוגר. וידוע שהיה רב מפורסם שהוכיח את מו"ר הגאון רבי משה הלוי זצוק"ל בצעירותו, שאין לכתוב בהלכה עד גיל ארבעים. והיום יודעים אנו כמה תורה היתה חסרה בעולם לנו ולכל הדור, לוּ היה מוה"ר זצוק"ל שומע לעצתו, שכן הוא נפטר בעוה"ר בגיל ט"ל שנים...

"עם זאת, כמובן שאנו מדגישים בפני הבחורים בכל הזדמנות כי התשובות שהם כותבים הם רק להתלמד ולא למעשה, עד שיגיעו להוראה".

לשם מה בעצם נדרשת הדרכה כדי ללמוד כתיבת תשובות?

"כמה משומעי השיעורים סיפרו לי שמאז ומתמיד היה עז חפצם לכתוב משא ומתן הלכתי וחקרי דינים, ולידע מושגים בפסיקת הלכה, אך באין הדרכה לא ידעו כיצד לעשות זאת, והיו יושבים ומסכמים כל דברי המשנ"ב. אך תמיד תמהו בלבם מה תועלת בדבר? האם יוציאו חיבור "קיצור משנ"ב" כמו שיש קיצור ש"ע? עד שבס"ד נפתחו שיעורים אלו, שהם למעשה המשך דרך רבותינו בחו"ל, שהיו מדריכים את התלמידים בצוותא איך לפתוח תשובה, להביא ראיות ומקורות לנדון, להעיר הערות על הפוסקים, לברר מה דעת מרן, עם כללי הפסיקה, עד שמגיעים לפסק ההלכה, לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא".

ברנה יקצורו

האם כבר ניתן לראות את ההצלחות שנקצרו משיטה זו?

"ב"ה זכינו לראות בחורי חמד ואברכים יקרים, שלא היו יודעים לכתוב מאומה בהלכה, והיום בן פורת יוסף מוציאים לאור חיבורים וספרים משלהם, וכותבים בעיון נכון ובסברא ישרה, ומביאים ראיות נכונות להלכות שבהן הם דנים. והיום פיהם של הבחורים והאברכים הנ"ל מלא תודה לבורא עולם, על שזכו להכיר את דרך רבותינו, ועולם חדש ויקר נפתח בפניהם, וכל שיעור חשוב בעיניהם. ההוכחה הגדולה לכך, שגם כשיש שבועות של "בין הזמנים", הם משתדלים בכל עוז שלא לבטל זאת ולקיים הלימוד כסדר. הבחורים המשתתפים בשיעורים מגיעים ברובם ללא עבר של כתיבת שו"תים, אבל כן עם רצון גדול. תוך תקופה קצרה יחסית, הצליחו חלקם להוציא תחת ידם תשובות שאינן מביישות מחברי ספרים חשובים, הן מבחינת התוכן והן בסגנון.

ר' חיים כהן, עמיתו של הרב פרץ, מבקש להוסיף: "מכיר אני קרוב משפחה שניסה שיטה זו עם בנו אשר למד באחת הישיבות האשכנזיות המובילות, אשר עיקר מעיינם היה בעיון הש"ס, ובקושי בקושי בהלכה, והצליח מעל המשוער, ובתוך כשלוש שנים ולמרות שכמעט את הכל למד בהחבא, הצליח לכתוב עשרות רבות של שו"תים, ובמקביל גם לעבור כמעט את כל בחינות ה"יורה יורה", והוא כיום לאחר נישואיו כמעט מורה הוראה בסביבתו וכל זה בזכות שיטה זו".

מקום להתגדר בו

ומהעומדים בראש הארגון, נפנה לשמוע את תחושות משתתפי השיעורים: הרב אברהם דהן שליט"א, אחד האברכים הנמנה על שומעי השיעור בישיבת "יושיביה", מנסה להסביר לנו את סוד המשיכה שלו ללימוד ההלכתי עם הכתיבה, ומתבטא כך: "מרוב ההנאה שבדבר, אפשר לכתוב בלי להפסיק". ואילו הבחור ר' דניאל חן הי"ו מישיבת "כסא רחמים" מדגיש פן אחר בתועלת הכתיבה: "בשאר הלימודים כאשר הלומד הולך בדרך או בשבתו בחדר האוכל, קשה לו יותר לחשוב עליהם אם לא הכין את עצמו במיוחד לכך, ואילו בלימוד השו"ת, אתה כל הזמן נמצא בזה, חושב תמיד על הנושא, כיון שהכתיבה עצמה מחייבת את הכותב להיות מונח טוב בנושא עליו הוא כותב".

האברך הרב אליהו רוזן שליט"א מספר על חוויה אישית: "עד שלא התחלתי עם כתיבת השו"ת הייתי "כעיור המגשש באפלה", ולאחר שהתחלנו והתרגלנו בכתיבה זו על ידי הדרכתו של מו"ר הרה"ג יוסף פרץ שליט"א, למדתי לשים לב לכל פרט לא לדלג דברים, לכתוב בצורה הרבה יותר מסודרת וברורה, ולפי לשונות הפוסקים. מה שאין כן לפני כן, היינו מסכמים את החומר וכותבים. מאז שהתחלנו לכתוב שו"ת, הזמן שלנו נהיה הרבה יותר מצומצם ואיכותי, מכל דבר אנחנו מחפשים לעשות תשובה, חיים את זה. כולם רוצים לדעת ההלכה על בוריה, וזה אי אפשר רק על ידי כתיבה, כשהנך כותב, אתה נזהר לדייק בהבנת הפוסקים ולשונם, שלא תצא טעות ח"ו תחת ידך".

ויש מי שכבר זכה להוציא בעצמו ספר מהתשובות שלמד אצל הרב פרץ. מדובר באברך ר' משה זהבי הי"ו, בוגר ישיבת "משכנות התורה", התולה את הצלחתו בשיעורי השו"ת: "מאז ומתמיד ניסיתי את כוחי בכתיבת שו"ת בהלכה ולא עלתה בידי. עד שזיכני השי"ת להכיר שיעור מיוחד הנמסר מדי שבוע בכתיבת שאלות ותשובות בדרך שהנחילונו חכמי ישראל מצוקי ארץ זיע"א ואשר המה חיים עדנה שיבלחט"א, מאת מורנו הגאון רבי יוסף פרץ שליט"א... ואחר שזכיתי להשתתף בשיעורים אלו תמידין כסדרן, ראיתי התקדמות גדולה בכתיבת שאלות ותשובות בהלכה. ואף שבתחילה כתבתי דברים פשוטים ובצורה מבולבלת, אט אט עם הזמן השתפרתי יותר ויותר תלי"ת, וב"ה שכבר זכיתי להוציא לאור ספר העוסק בהלכה, אשר זכה להסכמותיהן של גדולי ישראל שליט"א. ויודע אני כי הכל בזכות ההשתתפות בשיעורים הנ"ל שבהם למדתי לכתוב מאמרים הלכתיים כיאה וכיאות. ותלי"ת שזכיתי ג"כ לכתוב כמה וכמה שאלות ותשובות בכמה ענינים, והן הן יעידון יגידון גודל ההצלחה שבאה למי שמשתתף בשיעורים אלו, שזוהי שיטה שהוכיחה את עצמה ב"ה".

גם הבחור ר' מאיר קאשי הי"ו מבקש לדבר על ההתחלה הקשה וההמשך הקל יותר: "זיכני השי"ת להצטרף לשיעור המתקיים מדי שבוע שבו משתתפים בחורי ישיבה ואברכים, ובראש הגדוד ניצב הרב החרי"ף כמלאך העומד ומכה על קודקודינו ואומר גדלו, והוא זה שדרבן ומדרבן לכתוב ולחדש ולהוציא לאור תעלומה, בכדי שע"י כך יתלבנו הדברים ויתבררו אליבא דהלכתא. ואע"פ שבתחילה קשה הדבר מאד, כפי שידוע לכל תלמיד צעיר, שכשהדברים באים לכלל כתיבה הכל פתאום נראה אחרת ממה שעלה במחשבה קודם לכן, עכ"פ מתשובה לתשובה הדברים נעשים קלים יותר, ואם בתחילה כתבתי דברים שקשה לי להסתכל עליהם היום, מ"מ אני יודע שאם לא הייתי מתחיל אז, יתכן מאד והייתי נשאר כך עד אחרית ימי, ודווקא הקושי שבדבר מראה שאתה נמצא בדרך הנכונה ובמקום האמיתי".

הבחורים מעידים כי בתחילה חשבו שאם יכתבו, לא יוסיפו כלום על מה שכתב נכתב, אך כשהחלו לכתוב גילו כי לכל אחד יש את החלק שקיבל מהר סיני, ותמיד ימצא מקום שהניחו לו להתגדר בו, ובפרט שהרב פרץ מעניק בטחון עצמי, בכך שמעודד כל תלמיד לגשת עם עין ביקורתית על כל שיטה וסברא, ולא להתקבע ולקבל כל דבר כמובן מאליו.

כינוס לצדיקים

פעם בשנה, בתקופת תמוז, מתקיים כנס מרתק, בו נקבצים למקום אחד כל שומעי השיעורים מכל רחבי הארץ, המגיעים למאות אנשים בלי עין הרע. בכנס נושאים דברים תלמידי חכמים חשובים המדברים בשבח הכתיבה בכלל, ובתועלת הכתיבה ההלכתית בפרט. כמו כן מחכימים הרבנים את שומעיהם מנסיונם האישי בכתיבה התורנית.

המשתתפים ממתינים בקוצר רוח לכנס זה, שכן בסיום הכנס מקבל כל משתתף ספר בשם "שואל ומשיב", אשר בו מתפרסמים התשובות הנבחרות של אותה שנה. כן, מחולקים מלגות נכבדות למצטיינים מבין כותבי התשובות. בכנס השנה, הפתיעו המארגנים כאשר חולק בנוסף גם ספר "חוט המשולש", אשר מחולק לשלשה חלקים, ובכל חלק מופיעות תשובות של שלשה בחורים המובילים בכתיבת התשובות.

בנוסף, בכל שנה נערכת הגרלה בין כותבי התשובות, ושנים מהם זוכים להיכנס אל הקודש פנימה, ומתקבלים לברכה אצל מרן הראשון לציון רבנו עובדיה יוסף שליט"א. השנה עלו בגורל: ר' אברהם יעקוביאן הי"ו ור' ליאור חזן הי"ו.

הרב פרץ מבקש להדגיש כי התשובות בספרים נכתבו כדי להתלמד, ובדרך שקלא וטריא, וכדי לסמוך על הדברים הלכה למעשה יש לעיין ולראות אם אכן נראים הדברים, או לשאול מורה הוראה מוסמך.

יצוין כי את המפעל מלווה בעצה והדרכה הגאון רבי מאיר מאזוז שליט"א ראש ישיבת "כסא רחמים", המעודד את המשך העשיה הברוכה, ואף משתדל להשתתף אישית בכנס השנתי.