מהנושאים החביבים על אלו שהפכו את ההסתה האנטי דתית לפרנסה לא רעה בכלל הוא המלחמה במוסד הרבנות ובנישואין כדת משה וישראל. במחוזותינו נהוג לתאר בנימה קורעת לב את העוול כביכול הנגרם לזוגות שהמדינה "כופה" עליהם את המעברים במסדרונות בתי הדין. סוגיית העגונות הינה אבן ניגוח מפורסמת של הלוחמים במוסד הרבנות והנחשף לתעמולתם הנמרצת מקבל את הרושם כי מדובר בבעיה אקוטית המאיימת לא פחות מאשר על יציבותה של החברה בישראל. במהלך השנים ולאחר תעמולה עיתונאית אדוקה ונמרצת נוצרה אווירה ציבורית לפיה המערכת הרבנית הנה קפואה, לא מעודכנת וממילא לא רלוונטית במציאות חיינו העכשווית.
היעד אותו רואים לנגד עיניהם הארגונים הלוחמים ברבנות הוא נטילת המונופול בענייני הנישואין והגירושין מידי הרבנות ומתן הברירה בפני כל אחד מאזרחי ישראל לבחור את מסגרת הנישואין הרצויה בעיניו. הדורשים זאת מתחלקים לשתי קבוצות עיקריות – אלו הנגררים מבלי משים ובתמימות אחר התעמולה האינטנסיבית וחסרת העכבות נגד כל מה שריח יהדות נודף ממנו ובכלל זה הממסד הדתי, ואלו שבאופן עקרוני סולדים מכל הקשור לדת היהודית וממוקמים בצמתים רבי השפעה המאפשרים להם לנסות והדביק אחרים בתיעוב התהומי אותו הם רוחשים לעברם, למורשתם ולתרבותם.
אפשר להסכים כי הפערים הניכרים בין שומרי המצוות לאלו שאינם כאלה ונקודות החיכוך הנדירות ביניהם אכן עלולים ליצור לעיתים הלם תרבותי. אזרח ישראלי שאינו שומר מצוות המוצא עצמו לפתע תלוי במערך חוקים הנתפס בעיניו כארכאי, מעורפל ומאוד לא רלוונטי עלול לחוות מעין טראומה; כאשר במקום לנהוג כלפיו ברגישות המתבקשת הוא זוכה ליחס פטרנליסטי ויהיר מצד אישיות לא מרשימה במיוחד שנבחרה לעיתים יותר משיקולים צדדיים מאשר שיקולים ענייניים - הרי שהדרך להתפתחותן של תחושות מהסוג של דחייה ורתיעה מתחילה להיות די ברורה. בנסיבות מעין אלו הקרקע דשנה ובשלה לקליטת הסתה והפנמת שנאה.
אין בנמצא מערכות ממוסדות שאינן סובלות מפגמים כלשהם ובכל מערכת יש מה לשפר ומה לתקן, אלא שהזריזות בה מנסים לקשור בין פגמים לבין תיקונם באמצעות מכירת חיסול, מעוררת חשד סביר לקיומו של אותו מניע ידוע ועתיק יומין.
עושה רושם כי הלוחמים בממסד הדתי מנסים להטמיע בצבור את הגישה לפיה פגמים וכשלים הנם ביטויים מוכרחים ואינטגראליים של כל מערכת שעל ניהולה מופקדים שומרי מצוות, וכיוון שכך אין בשום פתרון אחר כדי להביא לפתרון הבעיה לבד מחיסולה המוחלט של מערכת זו. מוטיבציה זו, המתודלקת קרוב לוודאי על ידי כמויות נכבדות של שנאה ומשטמה כלפי היהדות ושומרי המצוות, היא זו העומדת מאחרי ההצבעה המתמדת על פגמים והעלאת הדרישות - לעיתים בלתי סבירות לחלוטין ובכלל זה גם דרישות לשינוי ההלכה - לייעול ושיפור, תוך דחיפת המסקנה לפיה שבירת המערכת הדתית-ממסדית בארץ וחיסולה היא תקנתה היחידה.
חרף האווירה העוינת את הממסד הדתי ברוב רובם של כלי התקשורת המנסים ללא לאות ללמד את צאן מרעיתם כיצד עליהם לחשוב, הרי שעובדתית חלק הארי של האוכלוסיה בישראל פונה מרצונו לאותו ממסד רבני ומבקש להשתמש בשירותיו. זה שנים שבפני זוגות הבאים להינשא קיימת האפשרות להינשא באופן אזרחי אולם על אף זאת וחרף הצעקנות הבלתי פוסקת של קבוצות קטנות, קיצוניות ושוליות המתעבות את הממסד הדתי מעטים הם אלו העושים שימוש באפשרות זו.
רוב מוחלט של העם היושב בציון מבין היטב כי נטילת הסמכות הבלעדית בענייני הנישואין והגירושין מידי הרבנות פירושה פרימה סופית של הקשרים העדינים והשבריריים המאחדים את החלקים הרבים המרכיבים את האוכלוסייה היהודית בארץ. מי שמתעקש לקרוא למדינת ישראל מדינה יהודית ומנגד דוחף בכל כוחו להקים כאן מדינת כל אזרחיה ובכך לחרוץ את גורלם של רבים בדורות הבאים להוצאה אל מחוץ למסגרת היהודית צריך להסביר מה הקשר בין המונח "מדינה יהודית" לבין המדינה אותה הוא רואה בדמיונו. נוסף על כך מן הראוי שיכין מערך טיעונים אלטרנטיבי ומשכנע לזכותה המוסרית של מדינה סטנדרטית ככל המדינות בעולם להתקיים בארץ הקודש אל מול טענות הערבים בעניין העוול הבלתי נסלח לתחושתם, שנגרם להם עם הקמתה של מדינה שנופפה בדגל ההמשכיות והרציפות עם אותם יהודים שגורשו מכאן לפני 2000 שנה.
לא מעט הם אלו החשים מאויימים נוכח קצב הריבוי הדמוגרפי של צבור שומרי המצוות אל מול הריבוי האפסי והירידה מן הארץ המאפיינת נכון להיום את הצבור שאינו שומר מצוות. המאזן הדמוגרפי עתיד להשתנות בצורה דרמטית בשנים הקרובות ובכדי לקדם "רעה" זאת נעשים מהלכים במישורים שונים בכדי להביא לשינוי "כללי המשחק" הנוכחיים - ביניהם העברה זוחלת ועקבית של מרכז הכובד מהכנסת הנבחרת באופן דמוקרטי ומשקפת את רצון העם, אל בית המשפט העליון העסוק בכפיית רצונו והשקפת עולמו על העם; מתן היתר עליה כמעט גורף לצבורים שלמים מברית המועצות לשעבר שיהדותם ממפוקפקת עד הזויה אולם מאידך מתיישרים עם הקו החילוני-מערבי-ליברלי שתפס את מקומה של הציונות הקלאסית בקרב החרדים מפני החרדים; סטראוטיפיזציה בלתי פוסקת של צבור שומרי המצוות והסתות פרועות המזכירות באינפנטיליות שלהן תקופות אפלות מההסטוריה היהודית; ניסיונות גסים לשנות את תכני הלימוד ומסלולי החינוך הנהוגים זה עשרות שנים בצבור הדתי והתערבות הולכת וגוברת בנושאים הנוגעים לאמונתו ולהשקפת עולמו של צבור זה.
כל אלו ועוד מלמדים על תחושות של לחץ ומצוקה מצד נושאי דגל החילוניות וההתמערבות במדינת ישראל המביאים לעליית מדרגה ברדיפת היהדות ושומרי המצוות. בנסיבות אלו, נוכח הגברת המוטיבציה לנצל תקשורתית וציבורית עד תום כל בדל של הזדמנות להכות בצבור שומרי המצוות, שומא עליו ועל נציגיו לכלכל צעדיו בזהירות ובשום שכל ולהימנע מלספק ברוחב יד סיבות ותירוצים לנושאי דגל החילוניות להצית תבערות ולתדלק אותן. הזמן, למותר לציין, אינו פועל לרעתנו.