למדני פעם אדם חכם, שלכל מעשה חייב להיות אינטרס שגורם לעושה להשקיע את מאמציו. עד אז, חשבתי שיש דבר כזה שנקרא 'סתם כי זה האופי' ועוד אמירות שכיחות דומות..
אינני יודע למה, אבל בהביטי אל פניהם של "מנהלי המהפכה" השוצפים אל מול כל מקרופון המוכן להציע את עצמו לתפקיד, משהוא 'מרגיש' לי, שהאינטרס של המעשה הזה, אינו חלק מהאמת הצרופה. כיהודי חרדי אני יודע שלא בונים עולמות על פי רגש.. אבל לחשוב על כך "בקול רם" ולשרטט את הגיגי במכחול המקלדת, ארשה לעצמי..
אם אחשוב שהגורם של כל מעשה של יהודי החרד לדבר ה' הוא לעשות את רצונו יתברך, ואם אבין שרצונו יתברך הוא שתהיה אהבת חינם ושתסתלק שנאת חינם "מה אני מבקש מכם שתהיו אוהבים זה את זה", ואם אסכים שהאינטרס של כל העוסקים במלאכה הוא סילוק שנאת חינם, הרי שכאן אשאל את השאלה "איך?" "באילו כלים" ..
במשנת ילדותי למדוני: "אין המטרה מקדשת את האמצעים" אין אתה רשאי להניף את דגל אהבת אחים ואיתו לדרוס מצוות אחרות שנכתבו בתורה הקדושה, אלא אם כן התורה אמרה זאת בעצמה.
עמנו היקר, למוד הנסיונות הרוחניים במשך הדורות,ידע מלחמות חורמה רבות, בהם ננקטו צעדים חריפים ביותר נגד מפירי הקודש. לא זכור לי שאפילו אחת מהן כללה פניה לשלטון- קרי: ממשלה שאינה לפי חוקי התורה. לא זכור לי שקראתי בספרי ההסטוריה הרבים על צילומים והתראיינות מול מסכי טלויזיה ופרסום תחקירי מופת, בדרכי העבודה הזרה. וכי תמו הדרכים? הסתיימו דרכי היצירה של התורה הקדושה לפתירת בעיות חלילה?
וכאן המכחול שלי חוזר לשאלה הראשונה.. האם האינטרס הוא רצון ה' או שמא ההרגש שלי הורה לי נכוחה שיש כאן רצון לכבוד, לפירסום, לסיפוק יצרי נקמה ועוד כהנה..
ה' יזכנו לעשות רצונו כרצונו.