’מחדלים‘ עלייך ישראל..
הַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבְּךָ,יַעֲלֶה עָלֶיךָ מַעְלָה מָּעְלָה; וְאַתָּה תֵרֵד, מַטָּה מָּטָּה.
פעם עוד היינו מפקפקים בתיאוריה הזו, היינו יכולים עוד לטעון כי הכישלון שאיתרע מזלינו עימו הוא חד-פעמי, ראש ממשלה כשלוניסט, אך לא לעולם כושל. היום, כבר איש לא יכול לסדוק תיאוריה מוצקה זו – מדינתנו מדינת מחדלים, אפופה בהם וטובעת ביגונם על כל צעד ושעל. מדינה אמנם מתקדמת ומודרנית בשיאים, אך דומה כי משהו לא נותן לה לממש את הקידמה והפוטנציאל הזה בפועל ובשעת מבחן מעשית. דומה כי יד אלוקית עוצרת תמיד רגע לפני ההצלחה המסחררת..
וזה כבר נהפך למנטרה קבועה ולאקונית: מחדל. מחדל בכרמל בפיגוע האחרון בדרום, בלבנון השנייה, ביוקר המחייה, במרמרה, גם התואנה העתיקה שמתחפרים בה בדמות כי אנו לא מלאכי השרת, לא מצדיקה שום פנים ואופן מדיניות עקבית ומתמדת של כשלים.
זה ברור לכל בר דעת. ובעצם, בא נשאל אתכם הקוראים קצרות; שמעתם לאחרונה על אירוע מדיני-בטחוני שלא נצמד לו ופסח עליו הניב: ”מחדל“? אם אכן כן, אולי זה מחדל שלכם...
מדינתנו הקטנטונת היא הקלאסיקה של ה"ותרד מטה מטה" – מחדל רודף מחדל, פאשלה גוררת פאשלה, זאת, למרות ועל אף ההוד וההילה שנכרכו בשמה. ואתה שואל עצמך? למה אנחנו רווי מחדלים? למה מדינתנו "מדינת מחדל" היא? אסופת המהמורות והמחדלים הרבגונית הזו שנקרית בדרכנו כל העת, היא מימוש מושלם לחזיון האלוקי בדבר ”אשר לא תשמעו אל מצוות ה‘“ - לא די שיקרו ”פאשלות“, מבטיחה וצופה התורה, אלא שהם יבואו ב“מאסות“, הם לא יעצרו. ”מטה מטה“.. אבל יש תקווה בנטירת המצוות והחוקות!
אפרופו מחדל: שכונת שמעון הצדיק רושתה באחרונה בעשרות מצלמות, חשופות וסמויות, אך למרבה הצער במיקומים אסטרטגיים, דוגמת הסמיכות לגינה, אינם קיימים. ושם, כפי שארע לאחרונה, הצעירים הערבים המשועממים מוצאים פורקנם בידוי אבנים לעבר מתפללים.
המשטרה עושה המון למען הבטחון, ואומר זאת מידיעה, אך לא מניחה את היד במקום הנכון - בלוז.