הייתי, כמו כל עם ישראל, בצפון הקסום, על שדותיו המוריקים, על אגמיו הקסומים, וגם הדבורים והדבורות השורצים בו, והתמוגגתי עד מאוד, מכל רגע.
אלא שכיוון שהמנטרה של מצוקת הדיור מכה על קדקדנו על ידי התקשורת מידי בוקר וערב, הרהרתי לעצמי גם על זה, וכאן יש לי עימי ביקורת נוקבת עד תהום.
בכל כביש צפוני שתיסע, הבקעה או כביש 90, תיחשף מבעד לחלונות לאדמות טרשים ענקיות המשתרעות על ריבי דונמים, בסיכום, וכשאתה רואה את כל זאת אתה פוער עיניים בהשתאות ושואל עצמך בכנות: על איזה "מצוקת קרקעות" מדבר השר הנכבד שלנו וחבר מרעיו? כלום הוא חי בסרט פוליטי בלתי מקורקע [תרתי משמע..]??
בהלצה הייתי מפטיר, שלא-פלא כי ביכר השר, שבאמת הערכה רבה לי אליו על פועלו האינטנסיבי, ללכת ולבלות את קייצו באירופה הרחוקה ולא בצפון הקרוב. שם ודאי יחזה מחלונות הרכב השועט אדמות טרשים ענקיות המשתרעות על ריבי דונמים, או אז יחזה שאין בעצם "מצוקת קרקעות" וימצא עצמו נבוך, נבוך מאוד. פניו יתכרכמו מבושה. ישכיל להבין כי כל מה שמשליך לציבור הם בגדר לעג לרש של ממש, פרוטות דלות ומבישות.
מצוקת הדיור, התברר לי למפרע, היא בעצם מצוקת הדיור הפוליטית של יושבי הכסאות והספות, אלו עושים מזה הון פוליטי רב וצוברים אותו דווקא באמצעות הנצחת הבעיה, ולא פתרונה האידיאלי.
אז המלצתי להבא, אם יורשה לי, לכבוד היושב על כסא שר השיכון; אנא ירד לעם ויואיל בטובו ללכת ולבלות מעט בצפון, שם הוא ימצא את המצוקה הגדולה ביותר – האישית שלו מול ביצה שלא נולדה.
חופשה נעימה לכולכם.