מאז שנרצח רבי אלעזר אביחצירא זצ"ל אין לרבים מנוחה. איך יתכן שיהודי שומר תורה ומצוות יגיע לשפל מדרגה כה תהומי ובלתי נתפס?! ובכלל מתי שמענו שיהודי רצח צדיק?! כמובן שאיננו מבינים חשבונות שמיים, אבל אנו זקוקים בכל זאת לאיזה קצה חוט של הבנת האירוע הנורא. מספרים על הרוצח שהיה אדם נורמטיבי, שהיה מלמד בחדר ומעביר שיעורי תורה מלהיבים, והייתה לו משפחה כשרה. אנשים רבים שהכירוהו, כולל השמש של בבא אלעזר, לא יכלו לדמיין שדבר כזה עלול לקרות.
סופר שהיו לרוצח בעיות בשלום בית שדרדרו את מצבו הנפשי. ובכן, לאנשים רבים יש בעיות בשלום בית, ולאנשים לא מעטים יש בעיות נפשיות, אבל מכאן ועד לצעד כה הזוי ומפלצתי הדרך עוד רחוקה.
ואז קראתי את דבריו של דהן כפי שהתפרסמו ב"מעריב":
"אני מעריך את הרב אביחצירא, סומך עליו בכל. לא עשיתי שום מהלך בחיי מבלי להתייעץ איתו", הסביר דהן לחוקרי היחידה המרכזית במשטרת מרחב הנגב. "הוא היה בשבילי הכל. סגדתי לו". דהן המשיך וסיפר לחוקרים כי "כל פעם שיצאתי מהרב הייתה לי תחושה של אושר. הוא נתן לי תקווה שלכל דבר בחיים יש פתרון ולא חשבתי לרגע שאולי יש טעות בדבריו". לאחרונה החל דהן לחוש תסכול גובר בעקבות עצות שקיבל בנושא זוגיות. לטענתו, מאז פגישותיו עם הרב יחסיו עם אשתו הלכו והחמירו. "היו בעיות ביני לבין אשתי. התייעצתי עם הרב שאמר לי לעשות כל מיני דברים, אבל המצב רק הלך והחמיר", העיד דהן ואמר כי העצות של הרב אביחצירא "גרמו לי נזק וזה הגיע למצב שפחדתי להתגרש. התא המשפחתי היה חשוב לי".
לפתע הבנתי מה קרה. הסגידה המוחלטת לצדיק היא חטאו הנורא של דהן! התורה מראשיתה מלמדת אותנו שגדולי הצדיקים מאז ומעולם לא היו אנשים מושלמים. הם היו אמנם במדרגה גבוהה ובלתי נתפסת, אבל תמיד חטאו באיזו דקות והתורה דאגה לפרסם את חטאם, כמו למשל חולשת האמונה של אברהם "במה אדע כי אורישנה?!", הכאת משה בסלע, חטאו של דוד המלך ועוד. הכלל הידוע הוא: "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא".
הפך את הצדיק לעבודה זרה
חטאו הנורא של דהן הוא בכך שהפך את הצדיק לאלוקים, לעבודה זרה ואחר כך כשהגיעו הניסיונות והקשיים הוא ראה בצדיק את האשם בכל צרותיו, כאילו שממנו לא נדרש מאומה חוץ מלהגיע לצדיק. עבודת השם של דהן הייתה מעוותת לחלוטין. במקום לעמוד מול בוראו ולהסתייע בצדיק, הוא עמד מול הצדיק ושכח לגמרי את העמידה מול בוראו.
כבר אמר זקנו הקדוש של הבבא אלעזר זי"ע - הבבא סאלי זי"ע - שנהג לתת לבאים אליו מים מבורכים כי לא המים מושיעים ולא אני, אלא האמונה שיש לאדם בקדוש ברוך הוא היא המושיעה אותו.
למרבה הצער ישנם כאלה שהופכים את הצדיק לתכלית בפני עצמה במקום לעמוד מול הבורא ולעשות חשבון נפש אמיתי. החטא הזה הוא כה נורא עד שהוביל למעשה כה מופרך שאין בו שום היגיון.
לכן הלימוד העיקרי מהאירוע הוא שאסור לעשות מהצדיקים, אפילו הגדולים והטהורים ביותר, עבודה זרה. צריך להבין שהם רק צינור טהור להביא את דבר ה' אלינו ולא התכלית. צריך לכבד מאוד את הצדיקים עובדי השם המסורים ולדעת שניתנו להם כוחות מיוחדים מהבורא, אבל יש לזכור תמיד שהיהודי צריך לעמוד מול המופשט לחלוטין שאין לו גוף ואין לו דמות הגוף ואין בלתו.
זהו הבדל שנראה לכאורה דק, אבל הוא תהומי. מי שניגש לצדיק ורואה בו מתווך בינו לקב"ה זה השער לכל קדושה, אבל אם הוא ניגש לצדיק כשהוא מייחס לו את כל הכוחות ושוכח מהקב"ה זו טומאה שאין גרועה ממנה, וזו סיבת החטא הנורא שאירע.