בין מצוות "פיקנטיות" לאינטרסים זרים

רק השאלה איך כל זה הפך לדת ו"פרה-קדושה". זה נכון, לשאלה הזו יש השפעה קיומית, הרת-גורל ומשמעותית לאין ערוך בישובנו כאן בארץ, אבל כאילו שאר הבעיות החברתיות והרוחניות, כפי שהן, ספו תמו. כאילו שבין איש לרעהו ואשה לרעותה אין חולאים חברתיים איומים. כאילו הבית מחייך לנו לשלום, שלווה והשקט. התשובה היא ברורה: המתירנות החילוניות השוצפת קוצפת מפילה חללים רבים, רבים מבניה מעוניינים מאוד באיזשהו פיסת חיות, איזה עץ בריא ואיתן בתוך המים הזדונים שגורמים לתהייה ובלבול מעיקים. הפתרון לכך פשוט; נשבים בקסמה של אידיאולוגיה נוחה לאופי האישיות, מצטיידים בשלל טוענות ותואנות מהספרים, הכחולים והאדומים, לא מתוך חתירה לאמת, חלילה, וכולי וכלי.

מה שמביך מאוד בכל הלוגיקה הפשוטה הזו היא מה עושים הדתיים לאומיים בתוך המבול הזה?! הלא להם יש עוד מצוות בדת, תפילין, שבת, מועדים, ועוד, אז איך התערטלו הם מכל המצוות הקדושות והנשגבות של התורה וסגדו לבעל הארצי-ישראלי הבלעדי. דומה כי משהו שם השתבש עד להחריד. גם אם התורה מאזכרת את הארץ אינספור פעמים, אסור לשכוח כי היא גם מקפלת בין גוויליה תרי"ג של מצוות כבירות-חשיבות אף הן.

המסקנא בעניין הזה, לאור האמור, צריכה להיות פשוטה וכואבת מאוד, והמבין יבין.

פינחס, כך זה מופיע בפרשה, עשה מעשה נועז והירואי. הוא התקרב לעבר האשה המדינית והחוטא, ובאבחת סכין אחת קטל אותם. ההוכחה כי שום נגיעה אישית אינטרסנטית זרה עמדה לו בדרכו זו היא כי הברכה שהרעיף האלוקים עליו מיד בתום המעשה הוא לכאורה האנטי-תזה שלו: השלום.

כשאנו חוזים באנשים שמתקנאים על דבר דתם זו הנ"ל, עלינו לבדוק ולפשפש האם אין כאן יותר מאשר אידיאולוגיה קדושה, אולי יש כאן תבלין זר, העובדה שהקנאות הלוהטת הזו מואמצת רק לצד אחד ומצומצם במפה התורנית, מחייבת אותנו לבדוק, מדוע שאר המצוות הן לא כאלו "פיקנטיות" למאמץ בשריפת צמיגים וחסימת מעוזי תחבורה סואנים, מדוע נטשנו את הדת וכרענו לבעל, שכן אם לא אבדנו.