השינויים בקווי האוטובוסים בגוש דן עזרו לי להבין סוף סוף את הבעיה של העם היהודי. אני מדבר על הנטייה שלנו "לא לשנות".
עוד לפני שנכנסו השינויים לתוקפן היה ברור כי התלונות הן יהיו ה"תודה רבה" של הציבור. וכמו בנבואה שמגשימה את עצמה פגשו כתבינו מכל כלי התקשורת ציבור רוטן ועצבני. "זה עול לעשות דבר כזה!"... "אני לא יודעת בשביל מה עשו את כל השינויים האלו!".. וכו' וכו' (הגדיל להתבטא אדם בן שלושים לחייו שהשווה את הממסד בישראל(!) לקומוניסטים בעקבות השינויים הנ"ל!)
סיפר לי חבר שאשתו עובדת בחולון: אשתי התלוננה בפניי ע"כ ש"סתם עשו שינויים בקווים וסתם סרבלו את הכל" ו"למה אני צריכה שלשה אוטובוסים בכדי להגיע לעבודה" וכו' אמרתי לה, יונתי תמתי, בואי נחכה יומיים וניתן צ'אנס לאינטליגנציה של העומדים בראש מערך התחבורה בישראל, והיא אכן נתנה. מהר מאוד תפסה בבינתה היתרה שהיא מגיעה הרבה יותר מהר הביתה בעוד שהיא הולכת ברגל הרבה פחות ממה שנאלצה ללכת עד היום וכל זה הודות לכך שצמצמו קווים שעי"ז התאפשר גם להוסיף תחנות חדשות וגם להגדיל את תדירות האוטובוס (במקום לפעם בשעתיים לפעם בעשרים דקות!)
ובכן, זה אנחנו,אין לנו אורך רוח. אנחנו צריכים הכל כאן ועכשיו! אנחנו מעדיפים לסבול העיקר לא להתרגל חלילה למשהו חדש וללמוד כללי משחק חדשים. על השינוי הכי מבורך שקרא לנו מיום היותנו לעם-יציאת מצריים, התלוננו כשטיפת המים הראשונה חסרה לנו וכבר "זכרנו את האבטיחים.." נכון, זה לא מן זה כולה אבטיחים אבל "את זה אנחנו מכירים!"..
אז מה הפלא שבכל מה שקשור להתקדמות שלנו כעם ישראל בארץ ישראל אנחנו לא מתקדמים?
רוצים כמה דוגמאות? בבקשה, למרות שמזמן איבדנו את האימון במפלגות הקיימות אנחנו ממשיכים להצביע לאותה מפלגה מאז שקיבלנו את זכות הבחירה. אנחנו לא אוהבים הסכמי שלום. אנחנו ממשיכים לשלם הון על מוצרים ממותגים למרות שאת הכל כבר מזמן מיצרים בסין!..
אנחנו לא בנויים לשינויים אבל אנחנו לא מפסיקים לתת "עצות" לראשי המדינה מה לעשות עם איראן ולאן לשלוח את כל הערבים..
כל השינויים שנעשו בעולם ע"י מדינות ואומות היו הודות להרבה עקביות וסבלנות לא רק של מנהיגיהם אלא גם של העם שעמד מאחוריהם בלי שעון עצר על היד לאמור:"יש לכם שבועיים וחצי לסיים את המלחמה בלבנון!"...
המצב שלנו משקף במידה רבה את הרדידות וחוסר הסבלנות שאנחנו לוקים בהם ועל חזינו נדפוק ועל ליבנו נכה כי אף אחד לא אשם בזה זולתנו.