

וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ, אֶל-מֶלֶךְ אֱדוֹם: כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל-הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. טו וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. טז וַנִּצְעַק אֶל-יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. יז נַעְבְּרָה-נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ, לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול, עַד אֲשֶׁר-נַעֲבֹר, גְּבֻלֶךָ. יח וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֱדוֹם, לֹא תַעֲבֹר בִּי--פֶּן-בַּחֶרֶב, אֵצֵא לִקְרָאתֶךָ [במדבר כ, יד-יח]. כל מי שעיני בשר לו, רואה את המאבק הנחרץ של סיחון, אדום והאמורי במעבר עם ישראל בתחום שיפוטם כמאבק לגיטימי למדי. נכון, ישראל לא "יטו ימין ושמאל", אך תמיד מנקר בלב החשש כי בצוק העיתים תקלה טכנית תצר צעדיהם, והם, בהמוניהם, יאלצו להיוותר באותה הארץ, ומי יודע מה יהיה פרק הזמן אם בכלל. השאלה היא אם כן מדוע נזכרו אומות אלו לגנאי בידי האלוקים, על כך שלא "קידמו אתכם בלחם ומים" וחל איסור חיתון עימם בשל כך, [ראה דברים כג, ה] מה כבר עוללו? כלום איזה עילה שלילית יש בדבר?
המאבק המזוין נגד ישראל, אינו מאבק לאומני יבש, כפי שנוטה הוא להצטייר בעיני האזרח הפשוט ואפילו איש הביטחון עתיר הנסיון, - הוא מאבק אידיאולוגי-דתי טהור שהחל כבר אז. זה מניף ידו בקושאן האלוקי המעשי - תפילה לאלוקים, וזה מניף ידו בחרב ומחדד חניתות. לחילוניות, למרבה הצער, אין תשובה למאבק העקרוני הזה והיא גם לא כלי-משחק רלוונטי בה, כמובן. הכוחניות שמופגנת על ידי צה"ל כאקט של "הגנה עצמית" לא יכולה להדעיך מאבק-איתנים זה, ששולח חיצים דוקרניות מאיראן, לבנון, סוריה, ואיפה לא.
זאת גם ידוע, שבעיתו - בשנת , נשלח הד"ר הנודע ישראל דיהאן לירדן בכדי לכונן "שלום בן-דתי", אלא שלמרבה התוגה הוא נרצח על ידי אנשים שחפצו מאוד בהקמת המדינה, ופיחדו ממימושה של התיאורייה הזו שהייתה מרסקת את תוכניתם עקבות אותם הגורמים הדיסקרטיים, אגב, ידועות. אין צורך להכביר במילים..
ועוד מילה אחת, היא תפתור לנו את בעייתנו בהקשר הבעיה שהיתה כרוכה במעשהו [וליתר דיוק: אי מעשהו] של מלך אדום, כמו גם רעיו. המקרא כופל את מיאונו העיקש של מלך אדום לקבל פני ישראל: "לא תעבור בי, פן בחרב אצא לקראתך". וכל כך למה? על כך משיב הרב זלמן סורוצקין זצ"ל, ממנהיגי החרדים הבולטים בעידן קום המדינה, כי לא רק שלא איפשר מלך אדום לישראל פיזית עבירה בגבולו, הוא גם יצא בכוחות צבא כבירים וכבדים אקטיבית. מתברר אפוא כי פרובוקציה רצה לחולל, שכן מול ישראל רפויי הידיים אין צורך בכח כזה מאסיבי. ומה פשר הלחץ המטאורי הזה באמת? מה ארע שם בדיוק שהקפיץ למלך אדום את הפיוז? מאומה!
אלימות, ובראש ובראשונה
ומכאן אתה למד: הרודנות והעריצות המתבטאת בברוטאליות, היא האופציה האינסטנקטיבית; ההידברות היא אלטרנטיבה רחוקה ודחוקה אל הפינה.
הן אמנם שלא אחת אנו נקלעים לעימותים וחיכוכים הדדים, אבל תמיד לצד המהומות המשולהבות בכיכרות-עם, אנו דואגים, במוקדם אם במאוחר, לפתוח כר, ולו בזעיר אנפין, להידברות שקטה ומפכה.
אצלם הטקטיקה היא הפוכה טוטאלית: קודם כל אלימות ואלימות לשם אלימות, תוך אטימת אוזניים משמוע קול הנאנק טרק אחר טביחה המונית ולכתשם כיאות, והמכסה תמה הסתיימה, מגיעה שעת ההידברות. ברור?
גם ידידינו מחמוד עבאס, מי שמכהן כיום כיו"ר הרשות הפלשתינית, חרט על דגלו אידיאה זו כשהנהיג אידיאל שאהידי וטבח בדם-קר בטף, נשים והמון עם, הוא ביצע "מרחץ-דמים" באלפי אזרחים ישראלים, ]ואסופת האנדרטאות שמרווים את רחוב יפו הירושלמי וגרורותיו יעידו[, רק כשסיים "מלאכתו", הוא נכון בטוב לב לקיים מו"מ מדיני, וכעת גם זה לא.. בראוו..
גם היום, באחרית הימים, אנו עדים למאבקים בלתי נלאים שמתחילים ומסתיימים בחרב. מי, לדוגמא, לא מכיר או שמע אי פעם את ההכרזה החמאסית המצמררת שכל זאטוט עזתי חי וגודל על ברכיה כשיר הערש שלו, כי "בדם ובאש נפדה את פלשתין". הידברות? לא בלקסיקון בכלל.
הוי אומר: ה"ברכה" שבירך יעקב את בנו ישמעאל ב: "על חרבך תחיה" [בראשית כז, מ] היא איננה קוריוז קל - היא אמיתה חצובה ואיתנה. יעידו גוויות השרועות בצידי הדרכים של דרעא, ברזא ודמשק רבתי. יעידו אלפי נפגעי הטרור המיוסרים ונאנקים. יעידו החיים המיועדים לשחיטה בפרבריה של סוריה.
ולמי שיתקשה לקבל את הנתונים היבשים, אצעק לפניו: אדון, מדוע קשה להיכנס לעיסאוויה וצור באחר שבמרחק פסיעות מאיתנו ולהיוותר חי? מדוע הפך האיזור לגוב אריות חמאסי? למה כל כך חם שם??
השאלה היא התשובה. אין אפשרות אחרת! [אלא אם כן מהדקים אותם לכיסא באמצעות מג"ב ומטשרה כבשכונות האחרות].
ומלה אחת, לסיום: אם גלעד נשלח להגן על המדינה, מדוע שבקו הזה לא ימשיך ויגן על המדינה מתוך צינוקו, הרי לשם הההגנה הוא נשלח ובשחרורו יהווה את ההיפך הטוטאלי ממנה! הלא?!
ולציניקנים יושבי הצינוקות הממוזגים בהרצליה, אפטיר: בדיחה עצובה!