אם רוצים לברר את עמדותיו האמיתיות של פוסק כלפי קולותיו וחומרותיו, הרי שניתן לבחון זאת על ידי בדיקה כיצד הוא עצמו נוהג באותם פסקים בביתו ובחומותיו.
באחד ממוספי העתונים של חג הפסח, התפרסמה כתבה מרתקת על מרן הגר"ע יוסף שליט"א, אלא שלאורך הכתבה נעשה נסיון לצייר מצג שוא כאילו הקוּלות שמרן שליט"א מורה, הם רק ל´עמך´. כביכול לעצמו הוא מחמיר, וההיתרים אינם עוברים את מפתן ביתו.
ובכן, מי שקצת מכיר את אורחותיו של מרן שליט"א, יודע שהדברים אינם מדויקים בלשון המעטה. כמובן שבנוגע לפסקים שהוא מתייחס אליהם בספריו כקולא (כגון שהוא כותב "והמחמיר תע"ב", או "והמיקל יש לו על מה שיסמוך"), לעצמו הוא מחמיר (כמו שידוע למשל שמחמיר לא לעלות במעלית-שבת), אך בקולות שהוא מתייחס אליהן כעיקר הדין (ובפרט שכך דעת מרן השלחן ערוך), בזה אדרבה הוא מגנה את המחמיר (וכפי שכתב פעמים רבות בספריו), וודאי שבביתו אינו מחמיר, וכך העידו בפנינו בני ביתו.
לצערנו, תופעה זו נפוצה היום. במקום שהציבור יכופף עצמו לדרך של רבו, מנסים לְ´שַׁוֵּק´ את הרב בהתאם להשקפת-עולם הרווחת בציבור.
לשמחתנו, כאן הדבר בבחינת ´אין החי יכול להכחיש את החי´, ופעם אחר פעם הדברים מוזמים על ידי מרן שליט"א עצמו בדרשותיו ובספריו.
מסלפים, תבושו!
לאחרונה, בא הדבר לידי ביטוי רחב בפרשת הגיור. במשך השנים האחרונות ניסו להציג את דעתו כמחמיר בענין, בעוד דעתו המפורשת היתה להקל, ובסוף כאשר הגיע הדבר לכלל מעשה, נגלתה לעין כל דעתו האמיתית, לבושתם של המסלפים.
מה שמכעיס יותר, שיש העושים זאת מאינטרס נחיתי לקרוץ לליטאים... הגישה המתנצלת הזו של ´מה יגידו הליטאים´ מביישת את כולנו, וחבל שלצערנו העיוות הזה בא לפעמים גם מהקרובים למלכות...
נכון, ישנה השקפת העולם הגורסת כי ´קולא´ היא מלה גסה, וגישה מקילה נחשבת בעיניהם כמתירנות, ונכון גם שהצליחו להחדיר זאת לדעה הקדומה של כלל הציבור. אך עם כל הכבוד, צריך לדעת כי ישנה גישה אחרת. בכל הדורות היו תמיד שני אסכולות, האחת מקילה באופן שיטתי ואחת מחמירה באופן שיטתי, ואף אחד לא עשה די-לגיטמציה לשני... בית הלל מעולם לא ´החביאו´ את קולותיהם הסדרתיות מפני בית שמאי, ואף ספרדי אינו מתבייש בכך שמרן השלחן ערוך היקל בשיטתיות באלפי פסקים מול רבנו הרמ"א.
מרן שליט"א ממשיך באותה גישה, ועמדתו המקלה נובעת בעיקרה מגישה עקרונית, ופחות מאילוצים.
וכבר היו דברים מעולם. מוהריט"ץ (סימן ס"ז) כתב שמרן לא עשה ספר שלחן ערוך אלא לקטנים ועמי הארץ. ותמה עליו הרב "יד מלאכי" (כללי השלחן ערוך אות ב´) שהרי מרן כתב מפורש בהקדמתו לשלחן ערוך, שחיבר את הספר "למען תהיה תורת ה´ תמימה שגורה בפי כל איש ישראל... בו ימצא ההוגה כל מיני מטעמים ערוכים בכל ושמורים, סדורים וברורים. ומובטח אני בחסד עליון כי על ידי ספר זה תמלא הארץ דעה את ה´, הקטנים עם הגדולים, תלמיד עם מבין, חכם חרשים ונבון לחש" (הו"ד בספר עין יצחק, קבלת הוראות מרן, עמ´ נ"ה).
ומיוסף עד יוסף לא קם כיוסף!