תוכן גולשים: האמת שביהדות, ההבל שבכפירה

אלא שלכאורה לא ברור מדוע היהדות מבוססת על "אנוכי ה´ אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים מבית עבדים"(שמות כ´) ולא למשל על "אנוכי ה´ אלוקיך אשר ברא שמים וארץ"? שהרי עם חשיבותם של נסי יציאת מצרים בשידוד יוצא דופן של מערכות הטבע הרי מדובר בנסים מהסוג של "יש מיש" בעוד שבריאת העולם מבוססת על יצירה של "יש מאין" והינה חידוש גדול ומשמעותי הרבה יותר.

להתבוננות בטבע ככלי לחזק את האמונה ולהיווכח בנוכחותו ושליטתו של הקב"ה בעולם ישנה חשיבות מכרעת - "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה" (ישעיה מ´), הרמב"ם מתחייב כי "בשעה שיתבונן האדם במעשיו וברואיו הנפלאים הגדולים, ויראה מהם חכמתו שאין לה ערך ולא קץ מיד הוא אוהב ומשבח ומפאר ומתאווה תאווה גדולה לידע השם הגדול (הלכות יסודי התורה פ"ב). היהדות מתחילה באברהם אבינו עליו מספרים חז"ל כי במשך שנים עסק בהתבוננות בעולם ומתוכו הסיק על נוכחותו של בורא העולם ובעקבות מסקנותיו התגלה לו מנהיג הבירה.

בפרשת הבריאה המילה אל-הים שהינה בגימטריא "הטבע" מוזכרת 32 פעמים וזאת כנגד ל"ב נתיבות החכמה, חכמתו של הקב"ה ניכרת על כל צעד ושעל בבריאה - "ה´ בחכמה יסד ארץ" (משלי ג´), מה רבו מעשיך ה´ כולם בחכמה עשית (תהילים קד´), והתבוננות בחכמה האדירה והבלתי נתפסת המזדקרת מכל פינה בבריאה אמורה לעורר בלב האדם הישר והחף מכל נטיות והטיות אישיות התפעלות גדולה מחד, ורגש של חרדה והתבטלות מפני החכמה הכבירה והאינסופית המאפיינת את הבריאה מאידך.

במה אנחנו שונים?

אלא שעם כל זאת ההתבוננות ביציאת מצרים תופסת מקום מרכזי משמעותי יותר לביסוס האמונה היהודית מאשר התבוננות בבריאה, זאת מכמה סיבות:

ראשית, גם ביכולת הגוי להתעמק בבריאה ולהסיק את המתבקש והמובן מאליו על נוכחותו ושליטתו ללא שיור של הקב"ה בעולם. ואכן עינינו הרואות כי רבים הם המאמינים בקרב אלו שאינם מבני ברית, רוב מוחלט של בני האדם הן בימינו והן לאורך ההיסטוריה קבלו כמושכל ראשון וכאקסיומה מוחלטת, את שליטת הקב"ה בעולם. חולי הנפש וחולי האגו המיחסים חכמה, כוונה וראיית הנולד לבולי עץ ולצבירי חומר דוממים - מאז ומעולם היו מיעוט מבוטל באוכלוסית העולם, ועובדת צעקנותם והתמקמותם בעמדות כח והשפעה אין בה כדי לשנות נתון בסיסי זה.

שנית, מעובדת קיומו של האלוקים לא מתחייבת שום מסקנה מעשית שיש בה כדי לגעת בחיי היום יום של האדם. קשה לשלול שכלית את הטענה לפיה לאחר בריאת העולם חדל הקב"ה מלהתעניין בו שהרי מה לאינסוף הגדול והנורא ולקרוצי חומר קטנטנים ועלובים שביחס ליקום הכביר גודלם הוא כשל גודלו של היתוש. בהתאם לכך יכול האדם לחיות כל חייו עם ידיעה זו על קיום האלוקים ולא לעשות עימה דבר, להרגיש טוב עם העובדה שהוא נמצא בצד הנכון ומאידך לחיות את חייו בדיוק כמו אותו אתאיסט הסובר את ההפך. יש בניסי יציאת מצרים לשלול באופן מוחלט שגיאה זו לפיה הקב"ה אינו מתעניין בבריאה, וגם את המסקנה המתבקשת בעקבותיה לפיה לעולם הזה אין כל תכלית ועל כן רשאי האדם לחיות את חייו כפי שנראה לו.

שלישית, בעוד שלבריאת העולם שום בן אנוש לא היה עד לה, הרי שלשידוד הנסי של מערכות בזמן יציאת מצרים הטבע היו עדים מיליוני אנשים. עדות זו הועברה לאורך הסטוריה בת אלפי שנים במנגנון רציף והרמטי שאין דומה לו של העברת מידע ואף עד כדי מוכנות למות עבור מידע זה (כפי שאכן אירע פעמים רבות במהלך ההיסטוריה).

תחילתן של כל הדתות האחרות מבוסס על סיפורי בדים מפוקפקים של יחידים שהצליחו להוליך שולל ביכולותיהם הרטוריות ובכישוריהם יוצאי הדופן המוני שוטים (כדוגמת המאמינים באיסלאם ובנצרות). מאחר שתחילתם מעורערת וממילא אמינותם מפוקפקת, אין שום תימה על כך שאין דתות אלו דורשות ממאמיניהם בחיי היום יום מאומה, רוב מוחלט של חיי המאמינים באמונות הבל כדוגמת אלו מוקדש לתועלתם ולהגשמת מאוויהם בעוד שלבורא העולם הם מואילים בטובם לנדב שאריות עלובות של חייהם.

ולעומת זאת, כיוון שהיהדות הינה הדת היחידה בעולם שתחילתה בשידוד מערכות הטבע לעיני המונים, וכמו כן הינה עד היום הדת היחידה הטוענת טענה זו כפי שאכן מבטיחה התורה מפורשות "כי שאל-נא לימים ראשונים אשר-היו לפניך, למן-היום אשר ברא אל-והים אדם על-הארץ, ולמקצה השמיים, ועד-קצה השמיים: הנהיה, כדבר הגדול הזה, או הנשמע כמוהו, השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך-האש, כאשר-שמעת אתה ויחי" (דברים ד´ לב´) – הרי שמתבקש הדבר שדת זו תהיה גדושה בהוראות מעשיות ומפורטות המקיפות את כל חיי היהודי אף ברמת הרגעים שלו , ובכלל אלו בהוראות שאין לשכל האנושי שום קצה של הבנה בהן, כיאה וכמצופה ממערכת הוראות שמקורה באלוקים והמכילה הנחיות שיעודן הגשמת התכלית שלשמה נבראו האדם והעולם.