בספרי ביוגרפיה (תולדות חיים) היוצאים לאור במחוזותינו, קיימת בדרך כלל מגמה לספר רק על הדמות הסופית של הגדול בתורה, ולדלג על החלק הכי חשוב ומחנך - הדרך אותה עשה עד שהגיע לאן שהגיע. הקורא אינו מקבל שום אבחנה, ידיעה והבנה על פנימיותו האנושית של הצדיק, התלבטויותיו וספקותיו, חולשותיו והתגברויותיו. לקורא נדמה כי צדיקים אינם עוברים נסיונות כמוהו, כביכול הם נולדו בשלמות עילאית, נטולי יצרים, ללא ספקות וחיבוטי נפש, ומכאן הוא מגיע למסקנא המתבקשת כי להיות תלמיד חכם ´זה לא בשבילי´.
בבעיה זו כבר הרגיש הגאון רבי יצחק הוטנר זצ"ל באחד ממכתביו (אגרות ´פחד יצחק´ אגרת קכ"ח עמ´ רי"ז ואילך), וז"ל: "רעה חולה אצלנו, שכאשר מתעסקים אנו בצדדי השלמות של גדולינו, הננו מטפלים בסיכום האחרון של מעלתם... מספרים אנו על דרכי השלמות שלהם - שעה שאנחנו מדלגים על המאבק הנפשי המתחולל בנפשם...".
על רקע זה, ראוי לציין לשבח את הספר המרתק "פטיש החזק" שיצא לאחרונה על תולדותיו הסוערים של הגאון הגדול רבי מצליח מאזוז זצ"ל (ראב"ד תונס), אשר באופן יוצא דופן אינו פוסח על התמודדויותיו של הגאון.
בפרק "יצא אדם לפעלו" למשל, מתוארים ימיו של רבי מצליח לאחר השואה, בזמן שהגיע עד פת לחם, והיה מוכרח לכלכל את צעדיו כיצד ינהג, על מנת להביא טרף לביתו. כיון שחפץ היה לעשות תורתו עיקר, החליט לעבוד עבודה קלה הדורשת זמן מועט, ולהקדיש ללימוד תורה שעות רבות יותר ביום.
לפיכך, בחר לעסוק בתיווך מסחרי, ובזה צבר לעצמו אחוזי רווח כתוצאה מעסקאות מסחריות שהביא לידי גמר. מאז היה עובד לפרנסתו שעות ספורות בלבד, מעשר עד אחת בצהריים, ולאחר מכן ישב ללמוד תורה כתשע שעות רצופות (!) (מלבד שעות התפלה מנחה וערבית). כך נהג במשך שלש שנים עד לשנת התש"ז, בה נתמנה לדיין.
לא סתם קלישאה
"ביום הראשון לעבודתי כמתווך עסקאות", סיפר לאחר שנים לילדיו בבת צחוק, "נפגשתי עם סוחר שהשליש לידי מאתיים אלף פראנק בשטרות של 5000 לצורך עסקה כלשהיא, התבלבלתי לגמרי למראה ערימת השטרות הגדולה שבידי, לא ידעתי כמה שטרות הם מאתיים אלף פראנק... חששתי כי אם אתעכב לערוך חשבון, יבין הסוחר כי מדובר באדם שאינו יודע "צורתא-דזוזא", ויחזור בו חלילה, לכן העמדתי פני מבין, בקי ויודע, ספרתי וראיתי כי יש ארבעים שטרות, נטלתי את הכסף ורק אחר כך ערכתי את החשבון"... כאן, "אינו יודע בצורתא דזוזא", לא נאמר כסתם קלישאה אלא כפשוטו.
כדי לשקם את כלכלתו במהירות, בחודש הראשון לעבודתו, הקדיש את רוב שעות היום לענייני התיווך, ואילו את שעות הלילה היה מקדיש ללימוד תורה. והנה, בסוף החודש מצא כי הרויח ארבעים אלף פראנק!
"ישבתי על שולחני" גילה את לבו לאחר שנים לילדיו ותלמידיו "המאזן החודשי פרושׂ מולי, ונדהמתי לראות את סכומי הרווח שהיו פי עשרים מהמשכורת שהייתי מקבל! ואז הרגשתי איך אהבת התורה שהיתה חקוקה בעצמותיי במשך כעשרים וחמש שנים רצופות, נחלשת ומתפוגגת קמעא, ואת מקומה כובשת תאוות הממון! כאב עצום מילא את ישותי, חשתי כי אם לא אעצור את העגלה עכשיו, היא תחל לצבור תאוצה ולנוע במהירות רבה עד כי לא ניתן יהיה כבר לעצור אותה. מיד קבלתי על עצמי באותם רגעים" המשיך, "לעבוד אך ורק שלש שעות בלבד ביום, מעשר עד אחת, וכל שאר היום יהיה מוקדש ללימוד התורה בלבד!".
זו דוגמא לסיפור שמלמד גם את דרך ההתמודדות.