אירועי שושן מלמדים כי בעקבות איומיו של המן להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים עם ישראל כולו חזר בתשובה והחל לזעוק לקב"ה בשל האיום בהשמדה. תגובה זו של חרטה על העבר וקבלה לעתיד בעקבות סכנת המוות שריחפה על ראשיהם נראית לכאורה טבעית וברורה מאליה, אולם ההיסטוריה היהודית ארוכת השנים מלמדת כי תגובה מעין זו אינה מובנת מאליה כלל וכלל.
לא מעט גזרות שריחפו על עם ישראל יצאו למרבה הצער לפועל, הצורר הנאצי למשל שחט וטבח ללא רחמים אולם לא קמה בעם היהודי תנועה כללית של חרטה וחזרה בתשובה, לא רק בערב השואה כאשר הצורר הודיע בקול ברור ובוטה על כוונתו החד משמעית לאבד ולהשמיד מטף ועד זקן, אלא גם בעיצומה של השואה שעה שהאיומים עברו כבר ממזמן לפסים מעשיים לא חלה בעם כל תזוזה בכיוון של חרטה ברמה לאומית על האימוץ הנלהב של תרבות הגויים וחזרה לאורח החיים היהודי.
"ודבר זה מדרכי התשובה הוא. שבזמן שתבוא צרה יזעקו עליה ויריעו, וידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם, ככתוב ´עוונותיכם הטו לבבכם´ וזה הוא שיגרום להסיר הצרה מעליהם. אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם ארע לנו וצרה זו נקרה נקרית, הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים ותוסיף הצרה צרות אחרות.
"הוא שכתוב: ´והלכתם עמי קרי והלכתי עמכם בחמת קרי´ כלומר כשאביא עליכם צרה כדי שתשובו, אם תאמרו שהיא קרי [מקרה] אוסיף לכם חמת אותו קרי" [רמב"ם הלכות תענית א-ד].
בזכות הזעזוע
המציאות והנסיון מלמדים כי צרות וייסורים מעוררים את האדם להתבוננות ומחשבה, יש בכוחו של הזעזוע לעצור את האדם ממסלול חיים של נהיה עיוורת אחר העדר ולהכריח אותו לבחון מחדש את האקסיומות עליהן הוא בונה את חייו. כאשר החיים זורמים כסדרם האדם "זורם" יחד איתם, אמנם הוא מוכן לנדב מדי פעם מס שפתיים פילוסופי על אמונתו בתורת משה, פה ושם הוא אף מקיים מספר מצוות מסיבות שונות ברמה כזו או אחרת, אולם האמונה כי תכלית החיים עלי אדמות היא לימוד התורה וקיום מצוות בפועל בעולם הזה אינה חודרת אותו ואינה חדורה בו, ועל כן אינה קובעת את התנהלותו היום יומית ואת דמותו כפי שמצטיירת מאוסף מעשיו.
עונשו של הנחש היה "על גחונך תלך ועפר תאכל כל ימי חייך" [בראשית ג´ יד´], לכאורה מדובר במתנה יוצאת מן הכלל, שהרי הנחש נדון למצוא את מזונותיו בכל מקום ואינו נדרש להשקיע לשם כך עמל מכל סוג שהוא. אולם למעשה עונשו היה בסגירת שערי התפילה בפני הקב"ה, הוא קבל את כל צרכיו במלואם בכדי שאף פעם לא ירגיש צורך לפנות לקב"ה, בכדי שאף פעם לא יאלץ להעמיד את מהלך חייו לבחינה מחודשת. מכאן שלעיתים צרה המתרגשת על אדם המעוררת אותו לפנות אל הקב"ה ולזעוק אליו מקירות לבו הינה במקורה חסד שנועד להעיר מתרדמה ארוכה את כל חושיו; "את אשר יאהב ה´ יוכיח" [משלי ג, יב] ואומרים על כך חכמנו כי הקב"ה מתאווה לתפילתם של צדיקים [כך גם מסבירים חז"ל את העובדה שאמותינו היו עקרות]. לעיתים הצלחה הרודפת אחר אדם מסויים בקצב מסחרר ובכל התחומים, אינה בהכרח לזכותו אלא לרעתו, חייו יכולים להתנהל באותו מסלול שוטה במשך 80 שנה מבלי שיתהה יום אחד מה הוא ומה חייו ומבלי שמהשמיים ישלחו לו כל איתות שיכריח אותו לעסוק בתהיות קיומיות מעין אלו.
מתקרבים לנקודת האל-חזור
כל מי שעיניו בקודקודו מבין שהשנים הבאות, ויתכן שאף השנה הקרובה, תהיינה הרות גורל. נראה שאנו מתקרבים לנקודת האל חזור, כאשר כבר היום ברור לכל כי אין בידי אף אחד להושיע ולא נראה שיש מישהו בעולם שמוכן בכלל להושיע - "רבי אליעזר אומר: אם ישראל עושין תשובה - נגאלין, ואם לאו - אין נגאלין. אמר לו רבי יהושע: אם אין עושין תשובה - אין נגאלין?! אלא, הקדוש ברוך הוא מעמיד להן מלך שגזרותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב" [סנהדרין צז:]. מאז כיבוש האימפריה הפרסית על ידי אלכסנדר מוקדון [שנת 333 לפני הספירה דהיינו לפני למעלה מ 2300 שנה], שקע העם הפרסי במצולות הנשייה ודומה היה שאבד מן העולם.
אלא שבראשית שנות התשעים של המאה הקודמת החלה איראן לתפוס מעמד של מעצמה אזורית שהלך והתבסס בהדרגה ונכון להיום לא נראה שיש איזו מעצמה בעולם שמוכנה להעז ולעמוד מולה, וזאת על אף הצהרות לוחמניות וחד משמעיות היוצאות דרך קבע מטהרן, הצהרות ואיומים שהעולם לא שמע כמותם מאז הסתותיו הפרועות של הצורר אדולף היטלר ימ"ש ערב מלחמת העולם השנייה.
כ-2400 שנה חלפו עברו מאז אותו המן הפרסי שבעטיו חזר עם ישראל בתשובה והביא בכך לביטול גזירת ההשמדה ותליית הצורר העמלקי. אלא שבאותה פרס, לאחר דממת מוות של אלפי שנים, קם לפתע המן חדש הצורח צרחות בעלות צליל מוכר היטב כאשר העולם כולו מצטנף ביראה ופחד כדי לא להכעיס חלילה את המשוגע מטהראן. ל"משפחת האומות" אין כל בעיה להקריב את היישוב היהודי בארץ ישראל על מזבח ההזיה כי יהיה בכך כדי לשכך קמעא את חמתה של המפלצת הפרסית-איראנית ולרסן את תאבונה, כשם שהוקרבה צ´כיה בהסכם מינכן בשנת 1939 בנסיון האווילי להרגיע את המפלצת הנאצית.
עלינו לקרוא את המפה כראוי ולהסיק מאבותינו בשושן כיצד יש לנהוג כאשר 70 הזאבים נוהמים סביב הכבשה ומאיימים לקורעה כדג, מי שמתבונן בקנים הרצוצים האוחזים היום במושכות ההנהגה, באותן דמויות הססניות עלובות ונלעגות הן בישראל והן ברחבי העולם ה"נאור", מבין כי כלתה עלינו הרעה ואין לנו על מי להשען אלא על אבינו שבשמים – שובה ישראל עד ה´ אלוקיך כי כשלת בעווניך [הושע י"ד].