קנאות – היא ראשית כל אש, בין אם היא אש קודש ובין אם היא אש זרה. וכשמישהו מצית אש עליו לקבל מראש את האחריות לשלוט בגובה הלהבות. וזו קבלה שלא כל אחד יכול לה.
בכל דור ודור היהדות החרדית חוותה וחווה מחלוקות קשות וטלטלות. גלי שנאה איימו להטביעה בים הגשמי כמו גם מאבקים פוליטיים בנושא דת ומדינה והלכה, לאורך כל הדרך לוו מאבקים אלו בדרכים שלעיתים התבטאו דווקא ע"י מפגן כח ועצרות מחאה ומודעות קול קורא הנמרחות על לוחות המודעות. לפעמים היו המאבקים הללו בהנחייתם של גדולי ישראל ולפעמים, כנראה שלא.
לכולם זכורות הפרשיות האחרונות שחוותה היהדות החרדית כמו פרשת עמנואל והגיור ודומותיהן, אולי הן היו תחילה על דעת גדולים, אולם ברור שהן לובו מאידך והורחבו ע"י עסקנים בטלני רחוב משועממים שהתעייפו מעונות המלפפונים המשמימות ונחלצו בעיזוז לתקן עולם כאשר כל מאוויים מגמתם ומטרתם היו ליבוי היצרים והמחלוקת בין אבירי ישראל.
עד שהיו מהם שלא בחלו בפיזור בדותות ושמועות מצוצות בכדי ללבות את הבעירה המיותרת.
מבעד לכל העשן זה נודעה היהדות הספרדית מאז ומעולם בניהול מאבקים מסוג זה, דווקא ע"י השכנת ורדיפת השלום. כך בדורנו המשיכה המסורת המפוארת הזו תחת ידו הרמה של קברניט הספינה רשכבה"ג מרן רבינו הגדול רבי עובדיה יוסף שליט"א שמנווט את הספינה לחוף מבטחים לא על גבי גלי הסערה הזועמים אלא דווקא תוך מציאת נתיבים של מים שקטים החודרים עמוק לליבות הנצח.
במבט לאחור אנו יודעים כי אלמלא כוחו וחוכמתו של מרן שליט"א לא היינו רואים סוף לפרשת עמנואל. תחת להתעסק בעצרות מחאה נגד הבעד ובעד הנגד ישב מרן והקדיש מזמנו היקר ובחוכמתו הרבה התירם ממאסרם והחזיר החיוך לילדיהם תוך השכנת שלום בתוככי היהדות החרדית.
כך גם בסוגית פרשת הגיור מרן ראה לנכון כדרכו היחודית להשכין שלום בעם ע"י שליחיו גדולי חכמי ספרד שליט"א שהבהירו את דעתו הידועה והצרופה בענין הגיור ללא שינוי כלל לאותם חותמי העצומה באופן ישיר ולא ע"י אותם אוהבי מחלוקת הדואגים בדרך כלל לטשטש את דברי מרן שליט"א ושאר גדולי ישראל.
מרן כמו תמיד רואה לנגד עיניו את טובת הציבור ושלומו ואחריות בהנהגה בכל דבר ודבר והכל ללא שמירת טינה לאף אחד כדרך מנהיג אמיתי "והאיש משה עניו מכל אדם". אשרינו שזכינו למנהיג שכל מטרתו וחייו תורה ושלום גם יחד. אנו לדרכנו למדנו מהי תורה עם דרך ארץ.