מטרתה המרכזית של מערכת החינוך, בהתחשב במקצועות עליהם מושם הדגש הרב ביותר ובהתחשב בשאיפות בוגריה עם יציאתם מן המערכת, הנה רכישת מקצוע.
זאת ניתן ללמוד בבירור ממספר השעות השבועיות המוקדשות למתמטיקה ואנגלית; מהתנקזות טובי המוחות שיש לחברה הישראלית להציע דווקא לחוגים מהסוג של משפטים, מדעי המחשב, ראיית חשבון וכדומה, זאת בעוד שמחלקות המזוהות עם המדע - שהנו כזכור פאר היצירה המערבית של המאה וחמישית השנים האחרונות - הנן מקום מפלט לתלמידים בינוניים ומטה שלא עלה בידם להתקבל למחלקות הנחשקות באמת;
על המחלקות ההומניות כדוגמת פילוסופיה היסטוריה ספרות וכדומה אין שום צורך להכביר במילים, גורלן ידוע ורמת התלמידים הלומדים בהן ידועה גם כן; גם אותן המכללות הצצות חדשות לבקרים אינן מציעות למתדפקים על שעריהן לימודים בארכיאולוגיה, היסטוריה או פיזיקה אלא, איך לא, לימודי משפטים, כלכלה מדעי המחשב וכדומה; די בכל אלו כדי ללמוד כי לשיטת כולם מטרתה של מערכת החינוך הנה לא יותר מאשר רכישת מקצוע המשתלם כלכלית. עתה מן הראוי לשאול האם יש הכרח לפיו משך הלימודים "ימרח" על פני 15 שנים לכל הפחות.
ראשית, הלימודים בבתי הספר היסודיים והתיכוניים אינם מציידים את הלומד בהם במקצוע באמצעותו יכול הוא להתפרנס. תעודת הבגרות מעידה על כך שהנושא אותה בילה בין כתליו של בית הספר במשך 12 שנה ומאומה לא יותר מכך. אחוז אפסי מהחומר הנלמד בבתי הספר ושאינו נוגע ישירות בתחום עיסוקו הספציפי של בוגר המערכת, נותר במוחו, כל השאר מתנדף כלא היה, ובכלל זה אותן שעות רבות של חיים שהוקדשו ללמידתו.
שנית, כל המעורה בתחום יודע היטב כי את לימודי המתמטיקה והאנגלית לבגרות על הרמות השונות ניתן להשלים תוך שנתיים עד שלוש בגילאי התיכון. קיימים היום מכוני לימוד רבים המציעים השלמת בגרויות לחיילים משוחררים תוך מספר מועט של חודשים ובאורח "פלא" רבים הם העומדים בכך. תלמידי כיתות ט´ פותחים את לימודיהם לכל היותר במשוואות עם שני נעלמים כאשר הבסיס לנושא זה נמרח במשך שמונה שנים תמימות בבית הספר היסודי כשלמעשה משך זמן של כחודשיים מספיק בהחלט מבחינתו של התלמיד בכתה ט´ כדי להצטייד בכל הידע המתמטי הנדרש ולהתמודד בהצלחה עם נושא זה.
שלישית, ביחס למקצועות לימוד מהסוג של תנ"ך, לשון, ספרות וכדומה הנתפסים כמעין "הרחבת אופקים" – כיוון שהם נעדרים כל השלכה מעשית, הרי שמבחינת התלמידים והוריהם גם יחד מקצועות אלו מהווים בזבוז זמן מוחלט, לבד מאותם מקרים של בודדים המחליטים לבנות את עתידם על תחומים אלה.
רביעית, בכל הנוגע לנטיות אישיות ואינטלקטואליות, לא ברור לחלוטין מדוע המתבגר זקוק לסיועו של בית הספר לחשיפת תחומי התעניינותו שהרי במוקדם או במאוחר יתבררו לו נטיותיו ומגוחך הוא לגזול מחייו 12 שנים כדי "לסייע" לו בכך. רבים הם המזהים את נטייתם לכיוון הפסיכולוגיה, הרפואה, הארכיאולוגיה וכו על אף העובדה ה"תמוהה" לפיה בבית הספר התיכון כלל לא עסקו בהם. מיותר אם כן לטעון כי על התלמיד להשקיע 12 שנה במסגרות החינוך הממלכתי כדי שירכוש כלים להבחין בין פלנתאולוגיה לספרות או בין פסיכולוגיה לפיזיקה.
אגב, בדברינו על ´עניין אינטלקטואלי´ התייחסנו למגזר צר מאוד של החברה הישראלית ששיקול זה הנו בעל חשיבות מבחינתו. ביחס לרוב המוחלט של בוגרי החינוך הכללי, זה שתחומי התעניינותו נעים בין טלנובלות מטופשות, דרך קומדיות אינפנטיליות ותחרויות ספורט שיש בהן כידוע כדי לסייע לצופים בהם לפרוק תסכולים "אינטלקטואלים", וכלה באותו נושא התעניינות עתיק יומין המככב דרך קבע בראש הנושאים האטרקטיביים באינטרנט, בטלוויזיה ובשלטי החוצות אשר מגמתו ותפוצתו מעידים פחות או יותר על תחומי ה"העשרה" האמיתיים של בוגרי מערכת החינוך הכללית.
ולבסוף, ישנן מכללות רבות המציעות לימודים לתואר ראשון אף במקצועות הנחשקים במיוחד גם לחסרי הרקע של 12 שנות לימוד על פי תכתיביו של משרד החינוך. הלומדים בהן לומדים את הנדרש כדי לעסוק בתחום עיסוקם הספציפי ותו לא, בדיוק בהתאם לרעיון המוצע במאמר זה. תופעה זו מוכיחה בבירור כי משך הזמן הדרוש להשקעה בלימודים לשם רכישת יכולת מקצועית בתחום מסוים אינו צריך לעלות בדרך כלל על ארבע שנים, לרוב במסגרת של חצי יום, להבדיל מ 15 השנים אותן נהוג להקדיש לצורך השגת אותה המטרה בחברה הכללית.
המסקנה המתבקשת מן המהלך עד כה הנה כי הלימודים בהתאם לתכתיביו של משרד החינוך בישראל מהווים לא יותר מאשר בזבוז זמן מוחלט. נראה שמסגרות אלו נועדו בעיקר להוות מסגרת כלשהי עבור הילדים שהרי החלופה - שוטטות סתמית ברחובות - אינה יכולה לבוא בחשבון.
לעומת זאת, ילד הלומד תורה במסגרת הישיבתית-מסורתית, רושם לזכותו שנים רבות של תלמוד תורה שערכם בעולם הבא לא יסולא מפז. גם אם חלק מהנלמד התנדף ממוחו - התועלת מבחינתו תלויה ועומדת שהרי השכר אינו רק על ידיעת התורה אלא גם ובעיקר על הרגעים שהיהודי עסק בה.
כמו כן מן המפורסמות הוא כי יש במסגרת הישיבתית-מסורתית כדי להגדיל באופן מכריע את הסיכוי ליצירת אישיות יהודית מחושלת ונחושה המסוגלת להבחין בין העיקר לטפל בחייה - ולזכות בכך לממש את תכלית יצירתה ויצירת העולם, ובכלל זה בעלת היכולת לבנות משפחה יהודית ראויה המסוגלת להימנות על שרשרת מעבירי התורה לאורך הדורות. אמנם להשקפה היהודית אין כל בעייתיות בלימודים למטרת רכישת מקצוע בדיוק כשם שאכילה ושינה אינם נתפסים כבזבוז זמן, מאחר והם צורך הכרחי של החיים, כך גם מאמציו של האדם בעולם כדי לאפשר את קיומו אינם יכולים להיחשב בזבוז של החיים. אלא שכשם שמעורר רחמים הוא האדם המבלה את ימיו באכילה או בעשיית צרכיו בטענה כי הם הכרח בלתי נפרד של החיים כך גם האדם המתרוצץ ברוב שעותיו כדי להבטיח את הישרדותו.
החלופה, כפי שמוכיחה המציאות כמעט ללא עוררין, הנה לרוב אישיות מערבית טיפוסית שטוחה וריקה מבחינה יהודית, השומרת כמה מנהגים יהודיים בבגרותה, הממיטה אסון רוחני נצחי עליה ועל הוריה שלה והמסכנת את המשך קיומו של העם היהודי. די במבחן התוצאה כדי לשלול על הסף את שיטות השילוב למיניהן העומדות בסתירה מוחלטת לחינוך היהודי המסורתי שבנה את עם ישראל במשך כל הדורות. לא יעלה על הדעת שילד יהודי ישחית דווקא את ילדותו, תקופת החיים המכריעה ביותר לעיצוב דמותו הרוחנית של הילד היהודי, באותן מסגרות שהנן בתי חרושת לבזבוז זמן ועיסוק בהבלים המתנדפים לכל רוח לאחר מספר שנים.
רק אם ילדותו של היהודי ספוגה בחינוך יהודי טהור, רק אם את שנות הלימוד הראשונות והמכריעות ביותר שלו הוא העביר בבית היוצר הבלעדי של האומה היהודית ורק אם מחנכיו השכילו לטעת בו מטען יהודי אמיתי וליצור חניך בעל זהות יהודית מחושלת וגאה – רק אז ישנו סיכוי סביר כי השתיל שצמח יעמוד בהצלחה ברוחות ובסערות שיאיימו למוטטו.
רק בשלב זה, כשמאחוריו לפחות שני עשורים של לימוד תורה ובניית אישיות יהודית חזקה המסוגלת להבחין היטב בין הטפל לעיקר בחייו של היהודי, רשאי הוא על פי הנסיבות ותוך קבלת חוות דעת של מורה דרך גדול בתורה, לצאת מן הקודש וללמוד מקצוע כלשהו במשך שנים ספורות במסגרות הקיימות בכדי לפרנס את ביתו ברמה סבירה. את ההשתעבדות המוחלטת לעבודה המכונה קריירה, הגשמה עצמית וכו´ הוא לבטח ישאיר, ולא בצער רב, לאותם עבדים נרצעים של העולם הזה, שהרי אין חייו כה עלובים כדי ישתטה למדוד אותם בשקלים כפי שנוהגים עמיתיו הנאורים.