היללות על מצוקת הדיור בצבור החרדי , הסיפורים מסמרי השיער על זוגות צעירים המושלכים בכל מיני מרתפים טחובים ותלויים בחסדיהם של בעלי דירות לא הכי חביבים שכל עניינם למקסם רווחים – אין בהם כדי להרשים במיוחד, זאת מאחר ובאחד מצמתי הדרכים המרכזי ביותר בארץ ניתן (עדיין) לרכוש דירות במחירים שאינם פרופורציוניים לחלוטין למחירים המקובלים באזור המרכז.
הטרוניות הכמעט אינסטינקטיביות על אוכלוסיה קשה, על האלימות המשתוללת ברחובות, על רמת שירותים עירוניים מזוויעה, על מציאות חיים בלתי אפשרית וכדומה – מעבר לכך שהשוואה לרמות האלימות בערים אחרות מלמדת כי הפערים אינם כה גדולים כפי שישנם כאלו המנסים לצייר, מעלות את החשד שהן אינן יותר מאשר תירוצים קלושים שנועדו לחפות על עצלות מחשבתית והצמדות עיקשת למסגרות מוכרות בכל מחיר, גם במחיר קטסטרופלי להחריד.
מי שהחליט למשכן את חייו תמורת דירה הממוקמת באזור יחסית מבוקש, חורץ לרוב את גורלו למאבק הישרדות כלכלי יום יומי ובכלל זה התפתלויות פתטיות אל מול הקופה בסופר על כל קופסת קוטג´; היווצרותן של בעיות לפעמים אקוטיות בשלום הבית; איבוד היכולת להתרכז בכל מטרה [כולל כמובן לימוד תורה...] תוך התבוססות נפשית בבעיות כספיות, ופיתוח מיומנויות תמרון כמעט אקרובטיות בין גמ"חים ובנקים שונים, תמרונים היוצרים אשליה של פתרון אמיתי אולם סופן לרוב להתנפץ בקול רעש גדול ולהשליך את האומלל שהתפתה ללכת שולל אחריהם לתהומות. לימדונו חכמים כי כל מי שאין בו דעת אסור לרחם עליו [ברכות לג.] , וככל הנראה בעל היכולת הכלכלית הממוצעת הרוכש דירה לו או למי מילדיו באזור נחשב במחירים השערורייתיים של היום, מכליל את עצמו בזכות בקטגוריה המאוד לא סימפטית הזו.
לא מעט זוגות צעירים הוזים על מגורים באיזו פנינת נדל"ן חדשה ומבהיקה, על חיים באזור מפותח היטב כאשר מתחת לאפם מצויים כל השירותים הנחוצים להם העומדים הכן לפקודתם. מה לעשות, המציאות אינה כה וורודה ואלו שלא ישכילו להיפרד מדמיונות השווא ולרדת מהעץ ומהר הרי שמזומנים להם מרורים. אף אלו שהריקנות היא עיקר עניינם והמרדף אחר הכסף מהווה את כל עולמם – מתקשים לעמוד במחירים הבלתי נתפסים של מליון ש"ח לדירה; כיוון שכך שום מהלך הגיוני לא יכול להסביר את העובדה שגם הצבור החרדי שאינו משופע במשאבים כלכליים כידוע, יהיה חלק ממה שהפך להיות מגרשם הביתי של כרישי הנדל"ן ובעלי ההון.
בשנים האחרונות הצבור הדתי לאומי סימן לו למטרה את העיר לוד, הנמנים על צבור זה החלו להגיע בהמוניהם, החלו ליצור ריכוזים התיישבותיים משלהם הן במבנים קיימים והן בשכונות חדשות שנבנו במיוחד עבורם, ייסדו מוסדות שונים המיועדים להם וכיום הם נטועים היטב בעיר לוד ומרושתים להפליא כמעט בכל אספקט הנוגע לחיים בעיר הזו. מבלי להיכנס להיבטים אידיאולוגיים, ברמה הפרקטית הרווח בדמות של היצע ענק של דירות במחירים מגוחכים ומבנים למוסדותיהם שהוגשו להם על מגש של כסף היה מיידי. השימוש בתואר "בר דעת" בכל הנוגע לצאצאיו של ישמעאל מן הסתם מצריך חשיבה נוספת, אולם את מעט התבונה כדי לא להתגרות באזורים המיושבים באוכלוסיה הומוגנית ולא להתקרב אליהם - הקב"ה עוד לא לקח מהם; ביום שייקח, שום מקום בארץ לא יהווה מקום מסתור מפניהם....
מי שרוצה שיאכילו אותו, ישקו אותו, יביאו לו ויכינו עבורו – שישלם את המחיר. מי שמבין שיש ביכולתו של האדם לעצב את סביבתו, לשנות אותה ולהותיר בה את חותמו - יוצר בעצמו, יחד עם אלו הדומים לו, את הסביבה ההומוגנית שבה הוא רוצה לחיות על כל יתרונותיה. רק לסבר את האוזן נציין כי במהלך השנים האחרונות לא מעט בתי ספר ממלכתיים נסגרו בלוד בשל מיעוט המתדפקים על פתחיהם, היום הם עומדים שוממים ואין להם דורש. הלב נחמץ מן המחשבה כי לו היה צבור מאוגד של כמה עשרות משפחות חרדיות בסביבת בתי ספר אלו , הרי שהם היו נופלים לידיהם כפרי בשל וללא כל קושי.
אם לא יחול שינוי תודעתי מהיר בצבור החרדי, אם לא יקומו מתוכו המונים וישתלטו על אותם האזורים המאופיינים לעת עתה ברמת מחירים נמוכה משמעותית מהמקובל, ובכללם כמובן העיר לוד, וייצרו שם את הווי החיים הרצוי להם – הרי שהצבור החרדי ימשיך למרבה הצער לדהור במהירות ובעקביות לקראת קטסטרופה. הסיפורים המוכרים קורעי הלב המלווים בבכי ונהי ילכו ויתרבו; האשמות מטופשות, מלאות זעם ועקרות כלפי פוליטיקאים, משרדי ממשלה, קבלנים וכדומה ילכו ויתעצמו; ההתנהלות חסרת האחריות שבבסיסה פילוסופיה מהסוג של תאכילו אותי, תשקו אותי, תכינו לי וכו´ תהפוך לטרגדיה, והתמיהה לאן והכיצד אבדה בינת חכמיו, תישאר מן הסתם תלויה באוויר ללא כל מענה.
אגב , בניית אלפי הדירות המיועדות לצבור החרדי המתוכננת להתבצע בקרוב בעיר לוד [אזור אחיסמך] אינה מהווה סיבה לשבת על הגדר ולהמתין לבאות, הפוך...