אחרי מטתו של ר"מ דישיבת פורת יוסף מרנא ורבנא רבנו יהודה מועלם זלה"ה.
אוי נא לנו, כי גלה כבוד מישראל!
ואתם! אחינו כל בית ישראל, הרימו קינים ונהי, הספידו נא במרה את שר התורה, גאון החסד ואוצר הענווה.וכל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה´.
הוי רבנו הגדול, עשרים שנה זכיתי להציץ מאחריך, ולהתפעם בכל פעם מגדלותך הנוראה אותה כיסית והעלמת.
אשרי העינים שראוך מתגנב אחר שערי ישיבת פורת יוסף, ופושט את הפראק מעליך ויוצא עם חליפה קצרה לרחובה של עיר כאדם פשוט. עליך יאות לומר "משמת רבי בטלה ענווה". איזו ענווה אמתית היתה בך, שמתוכה באת ליראת ה´ העצומה שבערה בך, והיא זו שהביאתך לרוח הקודש ממש.
אשרי עין ראתך לומד תורה עם בעלי בתים בבית כנסת "שמש צדקה" בספר בן איש חי, ומשנה ברורה, וספרי מוסר.
אשרי האיש אשר ראך מקבל עליך את הדין באהבה על כל היסורים בהם נתייסרת.
אשרי האזן אשר זכתה לשמוע את מוסרך היוצא מחדרי הלב, דבריך הקדושים נקבו כל לב עד בית חללו, לעולם לא אשכח את דבריך הקצרים שדרשת במדרש פורת יוסף קודם בין הזמנים, וזעקת בכאב ונהמת לב! איך עיניים המסתכלות אנה ואנה במראות אסורות יוכלו להביט בגמרא הקדושה. די היה בדברים אלו וכבר כל השומעים נחרדו, וחיל אחזם מהדר ה´ ופחד גאונו.
אשרי מי שחש במדת חסדך, איך היית חותם ערבות לכל בן תורה, עד שהפסדת מעות מרובות עי"ז, וזוגתך הרבנית היתה חוששת מאנשים הבאים לביתך שמא באו כדי להחתימך, ושאתה בטוב לבך וברחמיך לא תשיבם ריקם.
אשרי מי שראה אותך משיב שלום לכל אדם, כקטן כגדול, איך היית עומד בענווה ובבושה בפני כל אדם.
אתה היית הפירוש המופלא ביותר שראיתי מעודי לאגרת הרמב"ן, כולה נתקיימה בך עד לאחת.
מי יכול לשכוח את הפלגות הדברים שאמר עליך רבנו עזרא עטיה זצללה"ה.
איה סופר! איה שוקל! מי האיש אשר יעלה עלי גליון את עדינות ואצילות נפשך, אצילות מופלאה אשר תשאר חקוקה בלבי לעד.
הכותב אחריך בלב שבור ובעיניים זולגות
מצפה ומייחל ביאת הגואל בו נחזה שוב בפניך המאירות
יעקב בצלאל חרר.