מכירים את החבר המשועמם הנודניק, שמגיע אליכם מאחור, נותן טפיחה קלה על שכמכם, ומסתכל לצד השני? מצחיק, נכון? מהי תגובתכם בדרך-כלל, לא מגיבים. אם זה חוזר על-עצמו עוד פעמיים למשל - כל אחד והתגובה היצירתית שלו.
בפעם הראשונה ש"אגודת צער בעלי חיים" טפחה קלות על שכמי, וביקשה לעלות לכותרות על חשבון השמצתי - שתקתי. אך כשזה כבר הפך לאוטומטי, כל שנה, הרשו לי - בתור בעל-חיים - להגיב.
נתחיל מזה שהחברֶה באגודה - תקנו אותי אם אני טועה - אינם צמחוניים, ואין להם בעיה עם שחיטת העוף. והעופות שאוכלים שם באגודה - מה לעשות - גם הם נסחבים בארגזים. כל השנה. ועד כמה שידוע לי, אין בקבוק מים מינרלים בכל ארגז.
אז מה נשאר לנו, הסיבובים. אוי, הסיבובים שעושים עם התרנגול מעל הראש, זה כזה מעליב.
לא תאמינו, אבל אני נחשפתי למקרים יותר מזעזעים מאלו:
במו עיני ראיתי, אדם יושב על בעל-חיים, מושך לו את הראש מצד לצד, ומצליף בו. האדם הזה במקרה היה נער נחמד, שהוא גם הבן של אחד מ"אגודת צער בעלי חיים" אולי, שהחליט לשלוח את בנו לקורס רכיבה על סוסים.
במו עיני ראיתי, אדם שנראה נורמטיבי לחלוטין, מחזיק חפץ בידו תוך שהוא מעלה ומוריד אותו, הופ הופ, והכלב שלו צריך לקפץ בניסיון לתפוס את החפץ, כזו השפלה.
במו עיני ראיתי, אדם מכובד מאוד, שהחליט שהצבעים של הדגים יכולים להתאים מאוד לוילון הססגוני שבמשרדו, וזו סיבה מספיק טובה להוציא את הדגים מהים הגדול, אל תוך אקווריון מעיק ומשעמם.
במו עיני ראיתי, אישה מודרנית וטובת-לב, שאהבה מאוד את נכדיה, והחליטה לקנות להם מתנה. זוג תוכים חמודים. אני מאוד מעריך את אהבתה את נכדיה, אבל לכלוא כך תוכים? לא יפה.
צר לי שאני מצער את הקוראים העדינים, אך אלו דברים שקורים, ולא רק פעם בשנה. ואסור להתעלם מהם. ולכן, החלטתי ברגע זה ממש להקים ארגון "צער בעלי-חיים", שייקח על-עצמו.. סליחה, איך שכחתי, ישנו ארגון כזה!
"אגודת צער בעלי חיים", "כפרה" עליכם, הפסיקו עם הפופוליזם על חשבוני, וחפשו לכם גימיקים אחרים. אולי המקרים שציינתי ייגעו לליבכם. הנה ארגנתי לכם תעסוקה לכמה שנים אני מקווה.