ר' חיים פרץ קנייבסקי, אביו של הסטייפלר רבי יעקב ישראל קנייבסקי היה חסיד מובהק של הגאון ר' מרדכי דב טברסקי חתנו של הגאון ר' חיים מצאנז זצ"ל, שימש כשוחט בעיירת מגוריו ונודע כירא שמים מרובים, שמי חייו של האב הגדול ר' חיים פרץ כהו לפתע עם פטירת אשת נעוריו,
בהשאירה אותו אלמן עם שלוש בנותיו, קשה היה לו לשאת את גודל אסונו, אך שם בה' את מבטחו וכך גידל את בנותיו עד שהשיאן.
העוני, הדלות והבדידות שבו חי הובילו אותו אל רבו לשפוך את ליבו ולהביע את ספקותיו באשר לעתידו, הצעת רבו היתה כי יפנה לשידוך שני, הוא קיבל את ברכת רבו כי יזכה לבן שיאיר את עיני ישראל בתורה.
הוא נישא למרת ברכה בת ר' מרדכי דוד זצ"ל, וביום ט' תמוז תרנ"ט נולד בנם הגדול יעקב ישראל, מאוחר יותר נולדו עוד שני בנים, מיכאל ומנדל.
הנער יעקב ישראל נתגלה כברוך כשרונות והיה קם באשמורת הבוקר ללמוד עם אביו בטרם יצא לעיסוק השחיטה,
לא ארכו השנים ולפני שמלאו אחת עשרה שנה לנער יעקב ישראל, הסתלק אביו למנוחות ולפתע כבה נרו של יום, יעקב ישראל הנער נתייתם מאביו.
באותן שנים הלכה והתפשטה מגיפת ה"טיפוס" באזור מגוריו במהירות מסחררת, מחלה אשר הפילה חללים רבים, גם הנער יעקב ישראל לקה במחלת הטיפוס ואושפז בבית החולים הקרוב קודח מחום.
ליד מיטתו יושבת אימו מרת ברכה ושופכת דמעות כמים, תפילותיה פעלו וכעבור תקופת מה קם הילד מחוליו.
האם עשתה ככל יכולתה לפרנסת ביתה, אך היו אלו ימים טרופים שנעלמה פת לחם מביתם, העוני זעק לשמים.
באחד הימים הגיע לפתע לכפר מגוריו של הנער, בחור ישיבה תלמידו של הסבא מנובהרדוק הגאון הצדיק ר' יוסף יוזל הורוביץ.
בחור ישיבה זה, ועוד רבים יצאו לכפרים בהוראת רבם ונטלו נערים מבני העניים ובהסכמת הוריהם אל ישיבת נובהרדוק אל ה"סבא הגדול" ללמוד תורה, וכך אוחז הנער יעקב ישראל את ידו של הבחור ישיבה בדרך אל הישיבה הקדושה ישיבת נובהרדוק.
יעקב ישראל אוסף בכל כוחותיו להתייגע בעמלה של תורה, כל מנעמיו ומשוש חייו לחזור ולשנן תורה ומוסר וכך שיקע במרץ את כל חושיו ביגיעת התורה בשקדנות מופלגת.
זוהי תמצית של ראשית הסטורית חייו של הסטייפלר.
מכאן צפות שאלות מנקרות שננסה לשאול את עצמנו ולו רק כדי לקבל הרהור על ההשלכות העתידות.
• הרי לא כל ילדי הכפר בעיירתו של הסטייפלר העניים נמשכו ללימוד התורה - חלקם יצאו לנבור ולחפש אוכל, ואולי יצאו לעבוד כנערי שוליה כדי להשביע את רעבונם.
• היו ביניהם נערים שובבים, ואולי גם גנבים, שהעוני והרעב הציק להם.
• מה היה קורה לו הסבא היה דואג רק לאנ"ש, לתלמידיו?.
• ברור שילדי העניים לא תרמו לרמת הלימודים בישיבה.
• הרבה נערים בורים שאביהם לא נמנו עם התלמידי חכמים של הכפרים והעיירות, הובאו לישיבה על ידי אותם בחורי ישיבת נובהרדוק.
• בישיבת נובהרדוק לא חסרו תלמידים, לא היה צורך ברישום, גם לא תוקצבו על ידי המימשל,
• כל נער נוסף היווה דאגה לסבא כיצד להשביע גשמית את אותו ילד עני ורעב.
אנו חייבים לענות לעצמנו על שאלות אלו ושאלות אחרות שנשאלות מעצמן אילו לא היו מחפשים את ילדי העניים, ולא דואגים לעתידם, כיצד היה נראה עולם התורה שלנו היום??