הכותרות הרבות שמספק בית הספר בעמנואל, החזירו אותי לימים בהם למדתי בו. בתחילה חשבתי שכל הפרשה נובעת אכן מגזענות, כמו שאני מכירה את הציבור החרדי מימים-ימימה, בו הספרדים כולם נחשבים סוג ב', אלא אם כן יעברו אבולוציה ויחבשו שטריימל לראשם, וגם אז לא יתחתנו איתם, מחשש לפגיעה ב"גזע הטהור".
המחשבה התחזקה בעקבות קריאת התגובות הרבות ב"בחדרי חרדים" על פרשת עמנואל, שרובם ככולם הסבירו בתירוצים שונים למה צריך ומוכרח שתהיה הפרדה בין יהודי ליהודי, ואף ציטטו את ההוראה התמוהה של סך השלושים אחוז ספרדים למוסד, שאין לה וליראת שמים שום קשר. ממה נפשך, אם הבחור/ בחורה ירא שמים באמת, אפשר גם ארבעים אחוז ושבעים אחוז והישיבה תישאר מצויינת, ואם יש בעיה של יראת שמים - גם שלושים אחוז יפגמו בישיבה? אלא, שיש כאן שנאה עמוקה בציבור עצמו שרוצה ישיבה "לבנה" וסמינר "לבן", והשנאה רק הולכת וגוברת, בניגוד לציבור החילוני ששם הולכים ומתקרבים הלבבות בין העדות ככל שעובר הזמן.
גזענות יש בכל ציבור, אולם רק בציבור החרדי היא ממוסדת במוסדות החינוך, ועל ידי כך מעמיקה במעגל קסמים את הגזענות בציבור. כיוון שכך, מי רוצה לקחת חתן ספרדי מצוין, בידיעה שנכדיו יקבלו יחס גרוע במוסדות בגלל שם המשפחה? אכן, הציבור החרדי נגוע מאוד בגזענות, אבל זה בהחלט לא רק זה.
נזכרתי במה שהיה כשלמדתי שם; אמת, זהו בית ספר מעולה המחנך ליראת שמים ומידות טובות, אך המידה של אהבת ישראל, מה לעשות, לא קיימת בציבור החרדי-אשכנזי; החינוך הטהור לא כולל אותה ברשימת המידות טובות. אני, ילדה מבית חב"די, על אף שאני אשכנזייה, זכיתי שם ליחס שווה לספרדיות, אך ורק משום שאני שונה. כך זכיתי להערות עוקצניות מהמורה כשלבשתי חג בי"ט כסלו, וכך כשחטפה לי מורתי את סידור תהילת ה', על מנת שאתפלל בדיוק באותו נוסח שלה. אותה מורה אף הייתה מתקנת את התלמידות לומר שם ה' בהברה אשכנזית דווקא, על אף שכל התפילה הייתה בעברית המקובלת ולא בהברה אשכנזית. לדעתה הקב"ה אשכנזי, ועל כן חייבים לבטא את שמו אך ורק כפי שאבא שלה לימד אותה. ומה לעשות שאצלנו בחב"ד, הרבי אומר שאסור לערבב מבטא במבטא, ואם כל התפילה במבטא מסוים, כך יהיה גם שם ה'?
וכך לאחר מחשבה מחודשת, נתחוור לי בעצם, שחרדי- אשכנזי שונא כל מי שקצת שונה ממנו, ואין כאן שום עניין של "רמה רוחנית", כי הרי שם ה' בהברה אשכנזית ואכילת גפילטע פיש אינם מעידים מאום על יראת שמים. חרדי אשכנזי ממוצע שונא את המדינה והציונות, שונא את הדתיים- לאומיים, את החילוניים, את הבעלי תשובה, את הספרדים ואת חב"ד. את מי עוד הוא שונא? אה, שכחתי, אם הוא ליטאי הוא שונא את החסידים, אם הוא חסיד הוא שונא את הליטאים, וגם איזו חסידות יריבה, שיהיה. וואו, כמה שנאה!
תגידו, איך מבארים שם, בבית יעקב, את מצוות אהבת ישראל? מזל שלמדתי את האמת בתניא, ואין לי צורך שהם יסבירו לי זאת.
השנאה הזו נובעת קודם כל מהתנשאות. המחשבה הטיפשית שדרך האמת נמצאת אצלי, ורק אצלי, וכל מי שקצת שונה ממני, בנוסח התפילה, במאכלי שבת ובמבטא-הוא נחות ממני. יש איזה צורך נפשי לכל קבוצה לבסס את המנהגים שלה על כך שרק, אבל רק הם, נכונים, וכל השאר טועים גמורים שה' צריך לרחם עליהם.
המחשבה המתנשאת הזו נוגדת את המאמר "נהרא נהרא ופשטיה", ו"מנהג ישראל (כל מנהג) - תורה". וברור ופשוט שכמו שבפסקי הלכה יש פוסקים שונים ופסקים מנוגדים, ו"אלו ואלו דברי אלוקים חיים", קל וחומר במנהגים. שלא נדבר על שוני זניח במאכל, מבטא ולבוש שאינו אלא השפעת מוצא הגלות של אותה קבוצה, וודאי שאין מה להתגאות בזה שאוכלים בלינצ'עס וטשולענט וחובשים זנב שועל שנובע מגזירה של איזה גרף פולני לפני מאות שנים.
אני חונכתי על האמת שאן שום הבדל בין יהודי ליהודי, ולכולם יש נשמה אלוקית, חלק מהקב"ה ממש. ואם יש יהודי שאינו מקיים מצוות או מקפיד פחות, הרי זה מפני החינוך שקיבל וצריך לקרבו ולשכנעו עד שיבוא לדקדק במצוות. ומה מועילה השנאה, מלבד השחתת המידות של האשכנזיות "עדינות הנפש" המכנות את חברותיהן "ספרדג'וקיות"? איני באה לפסוק לכאן או לכאן במקרה עמנואל, וודאי שהבג"ץ לא צריך להתערב בזה, אולם על הציבור החרדי להכיר בנגע השנאה הנורא, ולטפל בו - טיפול שורשי ומיידי.
מי שאוהב את הקב"ה, חייו לאהוב את אהוביו של ה'- עם ישראל, ובפרט מי שנושא את דגל החסידות של הבעל- שם- טוב. לא מדובר בהידור והחמרה, מדובר במצוות "ואהבת לרעך כמוך", שזוהי כל התורה כולה, לאהוב כל נפש מישראל למגדול ועד קטן. ובזכות אהבת ישראל אמיתית, נזכה לביטול סיבת הגלות –שנאת חינם, וממילא להבאת הגאולה.