"ההסתבכות בלב ים", "הכישלון", "הפקת לקחים", "סמטוחה" - אלה רק חלק מהתיאורים בהם השתמשה התקשורת הישראלית (וגם החרדית) בתיאור על המשט בעזה.
תסתכלו רגע על כלי-התקשורת הערביים, תסתכלו איך הם דבקים באמונתם, בצדקת דרכם, במסרים, בלהט. תראו איך הם מוסרים את נפשם בשביל להעביר תמונות של חיילי צה"ל מכים "חפים מפשע".
ולא רק הם. כך ברוב המדינות הנאורות. כלי-התקשורת משתדלים, לפחות בעת מלחמה, להרים את המוראל הלאומי ולחבק את הכוחות הלוחמים.
אבל אצלנו? חשבונות פוליטיים צרים, עלובים, קטנוניים, משפיעים על מדינה שלימה.
ברגעי השיא של המבצע המורכב, שמענו את העיתונאים 'שלנו' מברברים ללא הפסקה על הכישלון של צה"ל, על התבוסה ועל הפקת לקחים.
אבל למען השם, איזה הפקת לקחים כשאנו באמצע המבצע? אולי תתנו לצה"ל לסיים את המבצע בשלום קודם שתרסקו לציבור את המוראל?!
במקום להעביר את התמונות של דובר צה"ל פעם אחר פעם ולגרום לתקשורת העולמית להשתמש רק בהם, בחרו כלי-התקשורת שלנו, להשתמש רבות בתמונות וקטעי וידאו של אל-ג'זירה.
ונחזור רגע לתקשורת הערבית. כלי-התקשורת שלהם התגייסו יחד למשימת העברת השידורים מהמשט לעזה.
הם נלחמו באש ובמים (בעיקר במים) כדי להעביר את השידור. כמה מהם אף נפצעו כשנאבקו בחיילי צה"ל.
ציון לשבח מגיע להם על-כך שהצליחו אפילו להתגבר על המיסוך האלקטרוני שהפעיל צה"ל באיזור המשט.
העיתונאים הערבים יודעים היטב-היטב שהציבור שלהם רוצה לראות תמונות של חיילי צה"ל מכים, יורים, משפילים. והם סיפקו את הסחורה, ובגדול.
אבל העיתונאים שלנו 'דמוקרטים', 'נאורים'. בעיקר מזוכיסטים.