סיפורו של פרדיננד קרל פיאך, יליד וינה (1937-2019), הוא עדות עוצמתית לכוחה של תשוקה בלתי מתפשרת לטכנולוגיה. מהנדס מכונות מחונן, שהחל את דרכו בפורשה ובהמשך תרם גם לעיצוב של אאודי עם חידושים פורצי דרך כמו מנוע חמישה צילינדרים והנעה כפולה קוואטרו, הגיע לשיא השפעתו כיו"ר קונצרן פולקסווגן בשנת 1993. אולם, אחת מהיצירות הגדולות ביותר שלו נולדה דווקא ברגע של השראה ספונטנית, על גבי מעטפה, במהלך נסיעה ברכבת השינקנסן המהירה ביפן בשנת 1997.
באותה נסיעה היסטורית בין טוקיו לנגויה, שוחח פיאך עם קרל-היינץ נוימן, ראש פיתוח מערכות ההנעה בפולקסווגן באותה תקופה, ושרטט לו מנוע יוצא דופן בעל 18 צילינדרים. זה היה קונספט מהפכני, חזק יותר מכל מה שהעולם הכיר, וסימן את תחילתו של פיתוח מנוע ה-W-16 האגדי, ליבו הפועם של הבוגאטי ויירון.
החזון של פיאך היה ברור ושאפתני: ליצור מכונית על המסוגלת להפיק 1,000 כוחות סוס ולדהור במהירות של 400 קמ"ש, אך בו בזמן לשמור על אלגנטיות ונוחות של מכונית יוקרה אמיתית. זה היה אתגר הנדסי מורכב שלא התאים לאף פלטפורמת רכב קיימת ודרש חשיבה חדשה לחלוטין.
בחיפוש אחר מותג יוקרה שיוכל להגשים את החזון הנועז שלו, שקל פיאך אפשרויות כמו בנטלי ורולס-רויס. אולם, במהלך חופשתו בשנת 1997, התערב הגורל בצורה משעשעת כאשר בנו, גרגור, התעקש לקנות דגם צעצוע של בוגאטי טייפ 57 SC אטלנטיק. המפגש המחודש עם המותג הצרפתי האייקוני (למרות השם האיטלקי של מייסדה, החברה עצמה הוקמה בצרפת), ששמו היה סמל לביצועים ויוקרה, הכה בפיאך והוא הבין שבוגאטי היא הבחירה המושלמת לפרויקט חייו.
ב-5 במאי 1998, נרכשו זכויות הסימן המסחרי של בוגאטי והחוזים הרלוונטיים נחתמו. פיאך פנה לחברו, המעצב הנודע ג'ורג'טו ג'וג'ארו מאיטלדיזיין, כדי שייצור קונספט שיתאים לחזונו.
התוצאה הרישונית הייתה בוגאטי EB 118 - מכונית קופה בעל שתי דלתות ששמה רמז למנוע ה-18 צילינדרים העוצמתי שלה. להפתעת רבים, הרכב הוצג בתערוכת הרכב בפריז בספטמבר 1998, חודשים ספורים לאחר שקונצרן פולקסווגן רכש את המותג הצרפתי (בשנת 2021 המותג נמכר שוב ועזב את קונצרן פולקסווגן).
בהמשך הוצגו מכוניות קונספט נוספות עם מנוע 18 צילינדרים: מכונית הסדאן היוקרתית EB 218 (ז'נבה, 1999) ומכונית הספורט EB 18/3 שירון (פרנקפורט, 1999). השינוי הקל בשם הדגם נבע משיקולי סימן מסחרי. באוקטובר 1999, בתערוכת הרכב בטוקיו, נחשפה ה-EB 18/4 ויירון, המכונית שלימים תהווה את הבסיס לדגם הייצור הסופי. בניגוד לקונספטים הקודמים, עיצוב זה לא הגיע מג'וג'ארו, אלא נוצר תחת הנחייתו של הרטמוט וורקוס, והצורה הסופית עוצבה על ידי המעצב הצ'כי הצעיר יוזף קבאן.
בשנת 2000, פרדיננד פיאך הכריז באופן רשמי שבוגאטי תייצר רכב עם 1,001 כוחות סוס ומהירות מרבית של למעלה מ-400 קמ"ש. האתגר האמיתי, מעבר למצוינות הטכנית, היה לעמוד במפרט הייחודי של פיאך: ליצור מכונית שיכולה לדהור במהירות שיא בבוקר ולהסיע את בעליה ואשתו בסטייל לאופרה בערב.
החזון שלו היה חד וברור: בוגאטי חייבת לספק את הבלתי מתפשר, את הבלתי ניתן להשגה, את האופטימלי. כל רכב חייב להיות יחיד במינו, בלתי ניתן להשוואה וייחודי. "זה הדבר היחיד שבוגאטי יכולה לעשות," כתב פעם.
בשנת 2005, החזון הנועז של פיאך הפך למציאות. בוגאטי ויירון 16.4 הוצגה לעולם וקבעה סטנדרטים חדשים של ביצועים, מהירות ויוקרה. עם מהירות מרבית של 407 קמ"ש ותאוצה מ-0 ל-100 קמ"ש ב-2.5 שניות בלבד, היא הייתה מכונית הייצור המהירה בעולם והוכיחה את טענתה של בוגאטי למצוינות טכנולוגית.
מעבר למספרים המדהימים, הויירון הייתה יותר מפלא הנדסי; היא הייתה התגלמות של מרדף בלתי מתפשר אחר שלמות של פרדיננד ק. פיאך. גם שני עשורים לאחר השקתה, המורשת של הויירון נותרה ללא מתחרים. היא הייתה מהפכה, אבן הפינה של סגמנט מכוניות הספורט ההיפר, ועדות חיה למה שאפשרי כאשר גאונות טכנית פוגשת חזון בלתי מתפשר.
פרדיננד קרל פיאך הוביל את בוגאטי בחזרה לפסגת ההנדסה האוטומוטיבית והשיב למותג את חשיבותו ההיסטורית כהתגלמות של ביצועים ויוקרה. וכל זה החל בחלום אחד נועז, שורטוט על מעטפה ותשוקה בלתי מתפשרת ליצור את היוצא מן הכלל.