אחת הזוועות שהתרחשה בתקופת השואה הייתה "השפלת אולקוש" שבמהלכה הנאצים ימ"ש התעללו ביהודי העיירה אולקוש שבפולין.
אחת התמונות המפורסמות מהאירוע היא זו של אחד מבניו של רב העיירה כשהוא עומד יחף והתפילין שבראשו מבוקעות אחרי שנחתכו בסכין. סביבו עומדים חיילים שלועגים לו בחיוך מרושע.
כאלפיים שנה לפני כן נפלה העיר ביתר בידי לגיונות הצבא הרומי. הם רצחו את יהודי העיר ודמם נשפך כמים ברחובותיה. כשהתלמוד מתאר את גודל החורבן הוא מספר על כמויות התפילין שנמצאו בראשי ההרוגים.
מה יש במצוות התפילין שהיא מעוררת כל-כך הרבה אמוציות? שונאי וצוררי ישראל לאורך הדורות התנגדו לה ונלחמו דווקא בה, ומנגד, בכל דור ודור יהודים מסרו את נפשם כדי לקיים את המצווה וגם כאלו שלא מגדירים את עצמם כיהודים דתיים, מקפידים להניח תפילין מדי יום.
הרב יוסף יצחק ג'ייקובסון בשיעור מרתק לתשעה באב על משמעותה הפנימית של מצוות תפילין והכח שלה בחיבור כל יהודי לשורשיו.