איכה ישבה בדד העיר רבתי עם.
אבדה ירושלים ובית המקדש עולה בלהבות. אחרי קרבות עזים הנמשכים מאז יום אתמול בין רבבות חיילים מן הצבא הרומי המשתמשים במיטב כלי הנשק המתקדמים, הצליח האויב לפרוץ לתוך הר הבית ולחולל בו טבח איום ונורא.
ולמרות ההוראה שנתן טיטוס למפקדי יחידותיו להימנע משריפת בית המקדש, עד לאחר שיגיע בעצמו למקום ויערוך שם את מסדר הנצחון כשהוא מניף את דגלי רומא והלגיון העשירי ובינתיים יוכלו אנשי היחידות המיוחדות לשים את ידיהם על אוצרות המקדש וכליו, ירה חייל רומאי לפיד בוער לכיוון אחד ממבני המקדש והאש אחזה בבית וממנו היא הולכת ומתפשטת כבר כמה שעות בכל רחבי ההר.
"זכור ה' מה היה לנו, הביטה וראה את חרפתנו, נחלתנו נהפכה לזרים, בתינו לנכרים, ייתומים היינו ואין אב ואימותינו מקוננות בחודש אב".
להבות האש והעשן הסמיך נראים מכל פינות העיר והמוני יהודים עומדים בפתחי בתיהם, מביטים ובוכים ולא מסוגלים לומר מילה.
האיום מכל קרה. השמועות על אלפי הרוגים יהודיים המצויים על ההר מעמיקים את תחושת האבל הכבד בעיר וברחבי העולם היהודי לשם זורמות הידיעות על המפלה הגדולה.
"אבותינו חטאו ואינם, ואנחנו סובלים את עוונם – עבדים משלו בנו".
שיירות ענק של שבויים שנתפסו בידי הרומאים עושות את דרכם למחנות ההסגר שהוכנו מראש. הרומאים לא בוחלים גם אחרי שהשיגו את שביקשו בהמשך מסע הרצח וההרג שלהם. זקנים וילדים מוצאים להורג, ונשים נאספות ומובלות למחנה המיועד להיות מוגלה לרומא.
עכשיו כבר ברור ששני מנהיגי העיר והלחימה על ההר, שמעון בר גיורא ויוחנן מגוש חלב, לא נהרגו אלא נתפסו חיים בידי הרומאים. יהודים המתגוררים בדרך המובילה משערי חולדה אל דרומה של ירושלים מדווחים כי שמעון בר גיורא ועליו שלשלאות ענק של ברזל הובל בתוך שיירת ענק של קצינים ולוחמים רומאיים, אל מקום מסתור מחוץ לעיר. לא ברור מה יעלה בגורלו, האם יועמד מיידית לדין ויוצא להורג או יועבר לרומא שם מתכוונים טיטוס ואנשיו לערוך את צעדת הניצחון המסורתית של המנצחים בקרב הגדול.
אמש דיווחנו כבר בר גיורא דחה את הצעת מקורביו להימלט או לשים קץ לחייו והוא בחר בדרך של ניסיון הימלטות באמצעות עטיפת עצמו בתכריכים, אך הדבר כשל והרומאים בעזרת מלשינים יהודיים ששיתפו עמם פעולה, זיהו ועצרו אותו.
גם המנהיג הבכיר השני, יוחנן מגוש חלב, נלכד בידי הרומאים, אלא שהיחס אליו שונה, אולי בשל גילו הגבוה ומצבו הבריאותי הרעוע ביותר. שאר המפקדים שהיו בשטח נשחטו לעיני חבריהם, על ההר עצמו.
ירושלים נשטפת בשעות אלו על ידי המוני החיילים הרומאים, גם אלו שלא השתתפו בקרבות, המורשים על ידי מפקדיהם להגיע אל העיר ואל הר הבית, כדי לחוש שהם נוטלים חלק מלא בניצחון הגדול, הגם שרק אלפים לא רבים היו בחוד החנית של הלחימה בשטח.
בשעות האחרונות, על אף האש הענקית הממשיכה לבעור על ההר, הצליחו הרומאים לפנות מן המקדש את המנורה, ארון הברית, השולחן וכלים רבים אחרים, וחיילים רומאים ממשיכים לאסוף כלים וציוד אחר כדי שלא ייפגעו מן האש. ההנחה היא שכל אלו יועברו כבר בימים הקרובים לספינות הרומאיות הממתינות בחופי יפו ומשם יושטו לרומא ויהיו חלק מן המצעד הגדול שמכין שם אביו של טיטוס, אספאסיינוס הממתין לשובו של בנו עטור הניצחון.
בירושלים חוששים שבשעות הקרובות עשויים הרומאים להכריז על העיר ועל ארץ ישראל כ"יודיאה קפאטה", יהודה השבויה ובצמוד לכך יפרסמו צווים האוסרים נוכחות כללית של יהודים בעיר, וכבר נערכים לנטישתה ההמונית. בבתים רבים אוספים את מעט המזון שנותר, מכינים את בעלי החיים שבאמצעות ירכבו אל האזורים המרוחקים, ומשגרים מבטים אחרונים לעיר שהייתה מאות בשנים מרכז העולם היהודי ומוקד לחיי הדת והמצוות.
בשיחות שבין היהודים לבין עצמם מתחילים כבר לעלות האשמות קשות על הפלגנות הפנימית שהייתה בעוכרי ממלכת יהודה.
"שרים בידם נתלו, כי גזלת עני חמסו וגזלו. זקנים משער שבתו, כי משפט יתום ואלמנו עיוותו".
הקרב בהר הבית מסיים למעשה פרק ארוך של ניסיון מרידה בלתי פוסק ברומאים הנמשך זה כמעט 140 שנה, מאז החל בשנת 63 לפני הספירה כאשר פומפיוס נכנס לעיר, פרסם את איסוריו והביא לתגובת נגד שהפכה במהירות למרד הראשון ברומאים. אותו מרד שנמשך בעליות ובירידות לאורך כמה דורות והגיע לשיאו במרד הגדול בשנת 66 לספירה ובמתקפת הרומאים הענקית ששיאה היום, תשעה באב. עם חורבן העיר ובית המקדש.
לא היה עם באימפריה הרומית שניהל מרידות ומלחמות לעצמאות בהיקפים שכאלו ובעוצמות, כפי שעשו זאת היהודים. ולא היה מקום באימפריה שבו נאלצו הרומאים להלחם על מעמדם ושימור אחיזתם כפי שנאלצו לעשות בארץ ישראל מול כוחות קטנים, חסרים בציוד, לא מאומנים ועם זאת חדורי בהכרה לאומית ודתית ובעלי אמונה שמשמיים יעזרו להם במלחמתם למען תורת ישראל ועם ישראל.
עוד יגיע הזמן לנתח את שאירע ומה בדיוק גרם לאובדן הקשה. הדברים אולי לא ימצאו חן בעיני רבים מתושבי העיר שראו את ההתנהגות של בעלי ההון והשלטון, את שנאת החינם ואי הכבוד שרחשו זה לזה. קול התורה אמנם נשמע בעיר מכל פינה. גדולי ישראל היו בראשי הישיבות, אך שנאת החינם עשתה את שלה, והיא זו שבסופו של דבר גרמה למה שקרה.
ואין חמור משנאת חינם המלווה במלשינים ובמשטינים מתוך המחנה, שבלעדיהם, ספק רב אם הרומאים, עם כל כוחם הרב היו מצליחים במשימתם.
בשעה זאת אנו מדווחים על הצו שפרסם זה עתה טיטוס ובו הוא מודיע כי מחר בשעות אחר הצהריים הוא יערוך את מסדר הניצחון הענקי שלו ברחבת הענק על הר הצופים, ההר הצופה אל פני העיר הממשיכה לעלות באש כבר מזה 9 שעות. במהלך המסדר יוענקו אותות של כבוד למפקדי הלגיון העשירי ושאר היחידות שלחמו בעיר, יוצגו חלק מכלי המקדש ויימסר דיווח באשר לעתיד הנוכחות של היהודים בעיר ובסביבות ירושלים.
למסדר הענקי הוזמנו כל החיילים הרומאים ובכלל זה אנשי הלגיונות האחרים השוהים במקומות אחרים בארץ, שכבר יצאו בדרכם בצעידה מסודרת לעבר אזור הר הצופים שבירושלים.
בשעות האחרונות החלו אנשי החסד של אמת באיסוף החללים והבאתם המהירה לקבורה, מחשש שהרומאים יורו על נטישת העיר וגוויות רבות יישארו כדומן על פני האדמה. בהוראה מיוחדת, גם נשים משתתפות באיסוף הגוויות והן מביאות נשים לקבורה בחלקות קבורה משותפות.
עד אנא בכייה בציון ומספד בירושלים.
וכבר עתה כשהכול עוד לפנינו, אנו כבר יכולים להתפלל, תרחם ציון כאשר אמרת, ותכוננה כאשר דברת, תמהר ישועה ותחיש גאולה, ותשוב לירושלים ברחמים רבים.