לא יודע למה דימתי בנפשי שהשקט שראיתי בעיר דוד ממרומי העיר העליונה היה שקט של שלווה. הצלחתי לחמוק מפטרולי הרומאים שמקיפים את העיר הישנה. בתוך העיר זעקה ואניה. אני לא מעלה בדעתי להיכנס.
ככל שהתקרבתי לכיוון הגיא שסוגר את הר הבית ממערב הלך הרעש והתגבר, בליל שפות, בליל קולות, שאגות קרב וזעקות מקפיאות דם. בלט בנוכחותו רעש הברזל, שקשוק החרבות וצלילי החניתות.
לא. אני כבר לא רואה על חומת הר הבית מגנים וקשתים. דומה כאילו אין איש מעבר לחומה הכבירה המתנשאת מעל רחוב הגיא.
אני רץ בין הבתים, דורך על גוויות ומחליק על דם טרי. אין מילים לתאר את הקורה סביבי. אפילו המילה 'טבח' מאבדת משמעות לנוכח כמות השכול והמוות.
משום מה, ככל שאני מתקרב לכיוון מעלה נחל קדרון, מתרחקים שאגות הרומאים, וזעקות הקרב נחלשות.
בשיפולי הר ציון, מזרחה לשער הקרוע בחומה המנותצת, אני מבחין במרחק רב בדמויות עטויות לבו נמלטות מזרחה אל מעל פסגת הר הזיתים. עיר דוד קרובה, אני יכול למשש את השקט. מנוגד לחלוטין למהומת האלוקים המתחוללת במרחק כמה מאות אמות בתחתית הגיא בין חנויות השוק וסמטאות הרוכלים.
שכחתי מתי בא אוכל לפי. דומני שהדבר התרחש לפני יותר מיובלות. רגלי נושאות אותי קדימה אל עבר שכונת המלך ולפתע חודרת למוחי ההכרה האיומה, מלחמה משתוללת בחוצות, סכנת חיים, המוות אורב מכל עבר.
נדמה לי שהביטוי "הבלא מפיק הבלא", בא לידי ביטוי בתחושתיי בימים האחרונים. המוות מסביב משכיח לחלוטין את הפחד מפניו. ראיתי יותר מתים מחיים ביממה האחרונה. למעשה, אם היו אלו אנשים חיים, הרי שהם היו רומאים או יהודים פצועים אנוש שבעוד זמן קצר ישיבו את נשמתם לבוראם.
הגעתי, הנה ארמון המלך, הארמון הישן, שקט, ואין ציפורים, אפילו לא ציוץ. הרעש בגבי נשמע עמום ומרוחק. אין כאן נפש חיה, אוי, הנה משהו זז, כלב חוצה את החצרות במרוצה ובפיו... אצבעות אדם??
הפעם האחרונה שראיתי בעל חי, הייתה לפני חצי שנה בערך, אז שחטו השכנות את החמור של בלהה, שגם כך היה נראה כמו גל עצמות. אני לא זוכר כמה ימים אחר כך הקאתי כל אימת שנזכרתי במראה הנשים הבולסות את הבשר החי.
והנה, כלב, אני רץ אחריו והוא יורד דרומה לתחתית שכונת המלך. אני בעקבותיו. למה בעצם? מה אני רוצה ממנו?
אני לא רץ, אני בורח. בורח מהעיר הזאת שלקתה בדבר, ברעב, ועכשיו במוות מהיר ואיום. הריח מסביבי הוא ריחו המחליא של המוות, גוויות רקובות מתגוללות ברחובות, כנראה שהרומאים סיימו פה כבר לפני כמה ימים. חום הקיץ מרקיב את הגופות והצחנה איומה.
נעצרתי לרגע, אני מסתובב לאחור, השמש עושה את דרכה מערבה ומאירה את הכותל המערבי של חומת הרב הבית, זהב ההיכל מחזיר השתקפויות פז לעברה, והנה, אויה! מה זה?
עמודי אש ענקיים מיתמרים מפינות ההר, כאן, מולי בפינה הדרום מערבית, נראית האיש כלפיד ענק הנצמד לחומת ההר ומכלה בה את זעמו. מה זה? מי הצית את האש?
מגג ההיכל המתנשא לגובה של 50 אמה אני מבחין בנערים צעירים לבושי לבן הקופצים מטה, ישר אל מותם כנראה, שכן איני יכול לראות מעבר לחומה הגבוהה.
ייתכן ואני חוזה כרגע בחורבנו של המקדש השני?!