לילה קשה עבר על הכוחות היהודיים הנצורים בהר הבית שבירושלים.
מאז רדת החשיכה החלה המתקפה הגדולה של צבא טיטוס על המעוז היהודי האחרון שבעיר – זה הנמצא על הר הבית. רבבות לוחמים ובראשם חיילי הקומנדו של טיטוס שהגיעו במיוחד לקרב זה ממצרים, התקרבו אל החומות שם פעלו בלא הפסקה אילי הניגוח שהרעידו את החומות ויצרו בהן פרצות ראשוניות. גם מן הכיוונים האחרים שם הניחו הרומאים ערימות ענק של אבנים ועפר, ניכר שהרומאים הצליחו לעלות על החומות.
בכמה פינו הצליחו הרומאים להשליך סולמות חבלים שנתפסו בזיזים הבולטים שבראש החומה ובעזרת הסולמות הם מטפסים ועולים. הלוחמים היהודים יורים בהם בחיצים, משליכים אבנים ושופכים שמן רותח, אך הכוחות הרומאים לא נרתעים וממשיכים בהתקדמותם, האיטית אך המסודרת.
פחד אחז בלוחמים היודעים שסופם קרב. חלקם הניחו את נשקם ולא מסוגלים להמשיך ולהיאבק. במהלך הלילה היו הרוגים ופצועים רבים מקרב הכוחות היהודיים, רבים מתהלכים רעבים ותשושים ועושה רושם שהם כבר מחכים לביומה של הסאגה כולה.
חשש שהרומאים מתכוונים לפרוץ הבוקר לתוך הר הבית, להגיע אל המקדש, להניף עליו את דגליהם ואחר כך לפנותו מכל תכולתו ולהעלותו באש.
ובינתיים מבחינים לאורך זירות הלחימה ברומאים כשהם מקרבים עצים רבים, תבן ולפידים וההנחה היא שהם מתכוונים להצית את שערי העיר וליצור במקום פאניקה רחבת היקף ותחושה שהעיר בוערת מכל כיווניה וכך להביא להפסקה מהירה יותר בלחימה של אחרוני הכוחות היהודיים שבמקום.
הבוקר רבו הידיעות בעיר שהרומאים לכדו את אחד משני מפקדיה של ירושלים, שמעון בר גיורא כשהוא לבוש בתכריכים. על פי הדיווחים של אנשים שראו אותו אחרונים, סרב בר גיורא להימלט דרך מנהרה שהכין לעצמו ובמקום זאת בחר שאנשיו יעטפו אותו בתכריכים כדי שהרומאים יחשבו שמת וכך יינצל ויוכל לצאת אל מחוץ לעיר. אלא שהרומאים הורו לאנשיהם לבדוק את האיש שבתכריכים וכך גילו שהוא חי ולקחו אותו בשבי, בקולות שמחה וצהלה.
לא ידוע מה עלה בגורלו של המפקד השני בעיר ועל הר הבית, יוחנן מגוש חלב, שהיה על הגבעה הפונה לדרום הר הבית. מקורביו אמרו אמש כי הוא שוקל להסגיר את עצמו לידי הרומאים, בהנחה שבמצבו הבריאותי הרעוע ובהיותו קשיש, ינהגו בו לפנים משורת הרחמים ולא יהרגו אותו.
ברחבת בית המקדש והעזרות מתגוללות גוויות רבות של יהודים שנפגעו במהלך הלילה מירי החיצים הרב של הרומאים או מפגיעת האבנים ששוגרו בזה אחר זה לעברם. אחרים התמוטטו ומתו ברעב אחרי ימים ארוכים שדבר לא בא לפיהם.
ובעוד הצבא הרומאי הולך ומבקיע את החומות ונערך להשלמת הפריצה והצתת העיר, ניכר שרגע התבוסה קרוב מאוד. קרוב מתמיד.
וראו זה הפלא: בתשעה באב חרב בית המקדש הראשון. האם, היום, תשעה באב, עלול גם הוא להירשם, חלילה וחס, גם כיום חורבנו של הבית השני?
בשעות הקרובות נדע את המענה.