בפרק הראשון של 'הסוגיה' נחשפת השפעת התקופה של קום המדינה על הציבור החרדי. דרך סיפוריהם של היחידים והקהילות, הפרק מביא את ההתלבטויות שעמדו בפני חרדים רבים שהשתתפו בהגנה על הארץ תוך שמירה על זהותם החרדית. מתוך מציאות של שואה והתמודדות עם התפוררות הקהילות, נרקם מסלול ייחודי שהעמיד את החרדים לצד מוסדות הביטחון ובמקביל ניסה לשמר את אורח חייהם בשמירת התורה והמצוות.
החרדים והצבא - כך הכל התחיל
הקמת מדינת ישראל התרחשה כשלוש שנים בלבד לאחר השואה, וזו הייתה מציאות מורכבת במיוחד עבור הקהילות החרדיות שנותרו לאחר חורבן יהדות אירופה. רק חלק קטן מהקהילה החרדית שרד את שנות המלחמה והגיע לארץ ישראל, שם מצאו את עצמם מעטים, מבודדים ועם תחושת אובדן דמוגרפי עמוק.
עם זאת, באותן שנים הייתה תחושת דחיפות לצורך בהגנה, והציבור החרדי, על אף שלא נמנה עם התנועה הציונית, מצא עצמו לעיתים מצטרף לשורות המחתרות ולמאמצים השונים להגן על היישוב.
השירות במחתרות: תחושה של פיקוח הנפש
בשנות היישוב תחת המנדט הבריטי פעלו בארץ מחתרות שונות כמו ארגון ההגנה, האצ"ל והלח"י, שנאבקו להבטיח את ביטחונם של תושבי היישוב היהודי. למרות עמדות מסויגות כלפי המחתרות מקרב חלקים בציבור החרדי, היו גם חרדים שהצטרפו אליהן מתוך תחושת פיקוח נפש והצורך להגן על העם היהודי.
סיפורים על חרדים שהתנדבו לפעילות במחתרות, חלקם בני הישוב הישן בירושלים, מציגים את הקשר שנוצר בין תחושת האיום לבין הצורך לשמור על קיומם בארץ
גדוד טוביה: בחורי הישיבות מצטרפים למאמץ המלחמתי
עם הקמת המדינה, נאלץ הציבור החרדי להתמודד עם מציאות חדשה – גיוס לצבא שהיה מזוהה עם מדינה שגיבשה לעצמה זהות ציונית וחילונית. עם זאת, תחת תנאי פיקוח נפש בתקופה זו, הייתה גם תמיכה רשמית של אגודת ישראל בהחלטה להצטרף לצה"ל ולהגן על ירושלים הנצורה. כך הוקם גדוד בני הישיבות, או "גדוד טוביה", שהורכב מבני ישיבות ומטרתו הייתה לבצע משימות ביצורים ושמירה על שכונות ירושלים, תוך שמירה על אורח חיים דתי ללא נשיאת נשק או לבישת מדים צבאיים.
אתגרי הקיום הדתי במסגרת צבאית
הפרק מתאר את האתגרים הרוחניים שעמדו בפני החרדים המגויסים. בשל חוסר בקצינים דתיים ובתנאים מתאימים, נדרשו החיילים להתפשר במובנים מסוימים, כמו הסתפקות באוכל קר כדי לשמור על כשרות ובשמירה על שבת בפעילות צבאית. דילמות אלו הפכו את שירות החרדים בצה"ל לאתגר הלכתי ואישי, והובילו רבים להסתמך על הדרכת רבנים להתמודדות עם שאלות שוטפות בנוגע לאופי השירות.
השפעת המאבק הפוליטי והלכתי על הגיוס
הסדרה מציגה את המחלוקות השונות סביב סוגיית גיוסם של בחורי ישיבות, כאשר בציבור החרדי ביקשו לשמור על תלמידי הישיבות במסגרת הלימוד בישיבה - מתוך הבנה שהם מהווים את עתיד עולם התורה. רבנים שונים נדרשו לשאלות הלכתיות כמו האם לגייס לוחמים חרדים למשימות בשבת, ובסופו של דבר התקבל הסכם בין ראשי הישיבות והרבנות הראשית שקבע את ההגבלות על השירות הצבאי עבור תלמידי הישיבות.
סיום הגדוד ותחילת ההבחנה ביחסי צבא וחרדים
עם התייצבות המצב הביטחוני לאחר מלחמת העצמאות, הופחתו הדרישות הצבאיות מאנשי גדוד טוביה, ומרבית חייליו שוחררו חזרה לישיבות. כך, גדוד בני הישיבות הפך לסמל לשירות החרדי בתקופה ראשונית זו, כמודל לשותפות ביטחונית תוך שמירה על אורח חיים דתי. יחד עם זאת, הפרק מתאר את תחילת התהום שנפערה סביב שאלת שירות החרדים בצבא, כאשר כל צד הבין את השותפות לפי אמות המידה שלו.
בפרק הראשון של הסדרה, הצופים נחשפים להיבטים ההיסטוריים המורכבים שעמדו בבסיס הקמת מדינת ישראל והשפיעו על היחסים בין החרדים לצה"ל. בסיפורם של לוחמים חרדים ובני ישיבות שנענו לקריאה בתקופה זו, משתקף האיזון הרגיש בין ערכים דתיים לבין תחושת מחויבות לביטחון העם. השילוב של תיעוד היסטורי עם סיפורים אישיים יוצר תשתית להבנה עמוקה יותר של השיקולים, האתגרים והפשרות שעומדים ביסוד יחס החרדים לשירות הצבאי במדינת ישראל.