מגילת המקדש

מגילת המקדש היא אחת המגילות החשובות שנמצאו במדבר יהודה. המגילה, שאורכה כ-8.15 מטרים, היא חיבור הלכתי המכיל נוסח משוכתב של חלקים מן התורה. המגילה עוסקת בפרטי ההלכות של חגים ומועדים, חלקם אינם מוכרים לנו כיום, וכן בהלכות הקשורות לבית המקדש ובניינו.

המגילה נכתבה בתקופה החשמונאית, אך החוקרים חלוקים בשאלת מחברה. פרסומה של מגילת המקדש הסיט את מוקד המחקר של מגילות קומראן, שעד אז התמקדו בעיקר בהיבטים התאולוגיים של המגילות. לאחר פרסומה, החוקרים פנו לדון בהלכה המשתקפת במגילות שנמצאו בקומראן.

מגילת המקדש מספקת מידע חשוב על הלכות בית המקדש והמועדים, שאינו מופיע בפירוט בתורה. היא מהווה מקור חשוב להבנת ההלכה והמנהגים בתקופת בית שני, ומשמשת כלי עזר חשוב למחקר ההיסטורי והארכאולוגי של בית המקדש והתקופה ההיא.