זמן שמחתנו – השמחה על עצם היותינו יהודים דרך ארוכה עשה יוס'ל עד שהגיע לחוזה מלובלין, ביתו במרחקים, ואסף פרוטה לפרוטה. הוא הגיע אל הצדיק בחג הסוכות.
הרבי התבונן בו, ואמר בקול מצווה:שוב מהר לביתך!! .
הצטער יוס'ל מאוד. אבל לא העיז להתווכח. עשה את דרכו חזרה.
אם ככה בדרך מי יודע מה בלובלין!
לילה לפני החג הוא נכנס לאכסניה שהיתה על אם הדרך. באמצע הלילה , הגיעה למקום קבוצת חסידים , אשר היו בדרכם ללובלין. וביקשו מחסה עד הבוקר. בעל הפונדק הוציא להם משקה , וכטוב ליבם ביי"ש, הוציאו כלי נגינה והחלו שרים ורוקדים עד כי העלו ניצוצות ברגליהם...
יוסל יושב שם על מיטתו ונעשה עצוב יותר ויותר מרגע לרגע. אם כך נראית הדרך לצדיק, הוא אומר לעצמו, מי יודע איך נראה החג בעצמו שם??
על ידי ריקודים ומחיאת כף קורעים גזר דין
כשעמדו לצאת לדרכם ללובלין, שאלו אותו אם היה רוצה 'טרמפ'? ממילא העגלה שלהם עמוסה בעשרות חסידים , עוד אחד – זו לא בעייה בשבילם...
נאנח יוס'ל, מה אעשה?, כבר הייתי בלובלין והחוזה הקדוש שלח אותי לביתי בקול מצווה.
יופי שבאת
לא מוותרים כל כך בקלות! טענו הללו נגדו. קום ונסה מזלך בשנית.
במהרה עלה אף הוא על עגלתם. כהגיעו סוף סוף ללובלין. נו, כשמגיעים, באים לומר שלום לרבי. כשעבר לפני הרבי, חשש מה יהיה? אבל הצדיק, בעיניו העצומות, מברך אותו על בואו.
ידע האורח שהרבי לא התבלבל בזיהויו ולכן שאל: רבי, לפני יומים אמרתם לי ללכת לביתי ואילו עכשיו אני מתקבל בכזו חביבות??
סיפר החוזה מלובלין: כי ראה מן השמים שנחתם דינו למיתה ביום הכיפורים. ואם הולך אתה למות, סברתי שכדאי שתהיה ליד בני ביתך, בשעותך האחרונות. אבל עכשיו, אחרי שרקדת לילה שלם, אין לך מושג מה עושה שמחה נעלה כזו, כמה מוחקת ומבטלת את כל הגזרות הרעות, בזכותה נהיית כל כך 'לייבעדיק, כל כך מלא חיים, שזכית והשתנה גורלך לחיים...
מסתבר שאפשר לנצל את ימי השמחה הללו לשמחה!!
ובזכות זה נוכל לשפר לכולנו את החיים היפים והטובים, אפילו יותר ממה שזכינו לפעול ביום הכיפורים.
הריקודים של שמחת תורה בשמחת תורה אנחנו מקיפים את בימת בית הכנסת ורוקדים עם ספרי תורה והילדים עם דגלים. כולנו מוקפים באהבה הזו לספר התורה, הסמל הכי אמיתי לזהות שלנו.
זהו מחזה מדהים. הרי התורה היא ספר החוקים שלנו. האם אתם מכירים עם או פרסונה שמוכנים לחבק את ספר החוקים ולרקוד איתו?
חוקי המשטר, עד כמה שהם מכובדים על ידי התושבים, עדין אף אחד לא מוכן להקיף אותם באהבה... מי לא מנסה לנצל פרצה בחוק, או שביתה בנמל כדי להתחמק מהמכס?!.
רק תורתינו הקדושה. זו אשר כל היהודים מסרו נפשם עליה בכל הדורות , רק היא זוכה לחגיגה כזו של אהבת אמת!.
אחרי שבראש השנה וביום הכיפורים. נפרדנו מהעבירות, ובנינו את עצמנו במאזן חיובי יותר , אנחנו יודעים לשייך את המצפון שלנו ואת המעשים הטובים – למה שבאמת מוביל את טעם החיים שלנו: ספר התורה.
הילדים אף להם מעמד של כבוד בחג הזה, והם רוקדים עם הדגלים – כי הם, ביחד איתנו דוגלים בריקוד הזה של השמחה.
איפה רוקדים?
בבית הכנסת, מסביב לבימה. שבע הקפות אמרו רבותינו - הלא הם כמו חומות שאנחנו בונים בינינו לבין כל פרצה זרה.
איך בונים את החומה הנפלאה הזו?
על ידי ריקודים ושמחה. כל מסר חינוכי וערכי, כשהוא מופנם ומתבטא בשמחה – זו השמירה הכי נכונה עליו. ובמיוחד כשמדובר בערך העליון ביותר:
הזהות היהודית.
מעלת הריקוד
וכבר אמר הרבי מקרלין אמר כי ריקוד הוא אפילו יותר מתפילה.
כי הריקוד? הוא בכל איבריו של האדם. והבעל שם טוב אמר שכאשר יהודי אוחז ביד רעהו ונותן יד לחברו, וחברו לחברו, הם מתלכדים ומתאחדים ביניהם בגוף ובדעת, וקשר האיחוד ביניהם הולך ומתקשר עד כיסא-הכבוד.
חג הסוכות, מעבר לכל שמותיו זכה בפי חכמינו להקרא: זמן שמחתנו. ולוואי ונדע לשמוח בכל הטוב האמיתי שיש לנו.
לרקוד משמחה על הערכים והנכסים הרוחניים הנפלאים שלנו, לשמוח בעם הנפלא שאנו שייכים אליו. להושיט ידים זה לזה עם הדגלים וספרי התורה .
או אז נזכה להרגיש כי השנה הזו באמת ב-א-מ-ת טובה ומתוקה עד מאוד!