כל כך הרבה פרסומות המזמינות אותנו ללמוד לימודים אקדמיים. "בואו ללמוד בחינם", "תואר ראשון בקמפוס חרדי", "בואו לרכוש מקצוע מבוקש", "בואו לשדרג את הפרנסה שלכם", "תואר אקדמי תוך שנתיים ללא מכינה" ועוד ועוד.
השיקולים האם ללמוד לימודים אקדמיים או לנסות להשתלב בשוק התעסוקה ללא תואר, מבלבלים לעיתים ולמי שעדיין לא עשה את הצעד הראשון בעולם התעסוקה, על אחת כמה וכמה. אין באמת מחקר שיכול לעזור לפתור את הדילמה ואין אף אחד שיכול לתת פה עצה חד משמעית. למרות זאת, ישנם מספר משתנים שצריך לקחת בחשבון כשמתלבטים אם ללמוד במוסד אקדמי או לא ונניח לרגע בצד את הנושא ההשקפתי. כן אקדמיה או לא אקדמיה כשאלה רוחנית זו לא סוגיה שאני בכלל רוצה להתחיל לעסוק בה.
• תואר ראשון כתואר ראשון אינו מספיק. מי שחושב שיום אחרי סיום התואר, כשהתעודה מנצנצת בידו, ייחטף ע"י מנכ"ל ארגון גדול ובינלאומי להיות המחליף שלו, טועה. כל משרה טובה דורשת ניסיון תעסוקתי. מי שלא עבד במהלך הלימודים או לפניהם בעבודה בתחום הלימודים או השתלב בתכנית מתמחים ורכש ניסיון תעסוקתי, צריך לדעת שהעבודה הראשונה אחרי התואר תהיה משרה התחלתית שלא תניב שכר גבוה. סביר להניח ששכר של משרה התחלתית שווה לשכר שהיה מקבל גם ללא התואר. יש מחיר לידע ולימוד בשטח והמעסיק יודע את זה. לכן, מומלץ מאד ואף הכרחי לחפש מקומות עבודה שאפשר יהיה להשתלב בהם כדי לצבור ניסיון גם במחיר של חצי התנדבות או התנדבות מלאה. חשוב מאד לשאול את השאלה "מה היעד שלי? לאן אני רוצה ללכת?". הגדרת תפקיד נכסף עוזרת לבנות נכון את קורות החיים הפיסיים כך שיראו איזשהו קו אחיד בין המשרות.
•השוק קשה. אמנם משרות מתפרסמות כל הזמן וכמעט בכל התחומים יש מבחר, אך עדיין יש ערך לאישיות ומוטיבציה. לעיתים מוטיבציה רבה שבאה לידי ביטוי בראיון עבודה (מעסיקים רבים בפירוש מחפשים את הניצוץ בעיניים) מכפרת על חוסר בניסיון תעסוקתי רלוונטי. לכן, אם מראש אתם באים בגישה של "מי שירצה אותי ירצה אותי גם ככה", תמצאו את עצמכם מחפשים עבודה במשך תקופה ארוכה גם עם תואר ראשון במקצוע מבוקש.
• נטוורקינג. רוב המשרות מאויישות בשיטת "חבר מביא חבר". סביר להניח שאם למעסיק יש עובד שהוא מרוצה ממנו, הוא יבקש ממנו להביא לו "מישהו כמוהו" למשרה הפנויה האקטואלית. לכן, דאגו להיות החבר הזה. יצירת קשרים היא כלי משמעותי ביותר למציאת עבודה ואם אין לכם כישורים חברתיים לא יעזרו לכם כל התארים שבעולם. לא מדברת פה על ניסים גלויים.
• השקעה במהלך התואר. ברוב מקומות התעסוקה הטובים יבקשו מכם בנוסף לתעודת סיום התואר גם גיליון ציונים. אם הגישה שלכם היא לעבור בציון עובר ולא להשקיע מעבר למינימום, החדשות הרעות הן שתאלצו להסתפק בשאריות אם בכלל. המעסיקים רואים חשיבות עליונה בציונים גבוהים מה שמעיד על רצינות ומוטיבציה ומרשים לעצמם לא להתפשר בדבר מאחר והיצע העובדים עולה על הביקוש. מתמטיקה פשוטה. למצטיינים בפירוש ממתינות המשרות היותר שוות (כמובן שיש לציין זאת בקורות החיים).
• אנגלית שפה קשה? טרחתם 3 שנים שלמות לא כולל מכינה והוצאתם תואר בתחום נחשב? לא מספיק. אם לא תשלטו ברמה גבוהה בשפה האנגלית, תאלצו להתפשר על משרות בעלות שכר נמוך ותנאים לא משהו. שוק העבודה הופך ליותר ויותר גלובלי ולא צריך להיות גאון כדי לראות שברוב המוחץ של המשרות הדרישה היא לאנגלית ברמה גבוהה במקרה הטוב ולאנגלית ברמת שפת אם במקרה היותר מאתגר. שפה דורשת לימוד ושינון ואם צלחתם את לימודי התואר אין שום סיבה שלא תשקיעו בכלי שללא ספק יקדם אתכם וייתן לכם תוספת סיכוי להתקבל למשרת חלומותיכם.
אם קראתם עד כאן, סביר להניח שאתם בכיוון הנכון. אתם רוצים להתקדם ולשדרג את מעמדכם הכלכלי. לא מדובר בעצות לא סבירות ואם אתם נחושים לעשות משהו עם החיים שלכם בכיוון של פרנסה, כל שדרוש הוא להשקיע כמה שנים ולהצליח. אין ספק שתואר אקדמי הוא משהו שנמצא בהישג יד ויכול לעזור רבות. הכל עניין של גישה.
בהצלחה.
הכותבת הינה יועצת תעסוקתית בעלת ניסיון רב בשילוב סטודנטים ובוגרי תואר ראשון חרדים בעולם התעסוקה.