לרגל בין הזמנים, 'כיכר השבת' בתוכנית חינוכית להורים ולמחנכים בשם "בשבתך בביתך", בהגשת ישראל גינצבורג. במסגרת התוכנית נציג את הקונפליקטים המרכזיים שבהם נתקלים ההורים והמחנכים, ואת הדילמות החינוכיות המשמעותיות.
בפרק הראשון: פורס הרב דן טיומקין - שאף כתב ספר על חינוך מתבגרים, את משנתו החינוכית ביחס ליחסי הורים וילדים, ואת הדרך לעבור את בין הזמנים בצורה חלקה.
.....
בשבתך בביתך > צפו בפרקים הקודמים
בשבתך בביתך: האתגרים, הציפיות והאכזבות של בין הזמנים
נוער נושר? הרב קסל מאשים: "יצרנו לעצמנו דת חברתית"
איך מגלים אם הילד 'מכור'? ומה עושים כשמתברר שכן?
פחד, חוסר אונים והסתרה: כך נכון להגיב במקרה של פגיעה
בחור חוזר הביתה מבין הזמנים ופתאום ההורים מתאכזבים ממנו: ההורים שהיו בטוחים שהבחור לא מש מאוהלה של תורה מגלים פתאום מציאות "קצת" שונה, והבחור עצמו מרגיש את האכזבה, והכאב הגדול הזה עובר גם למקום של הבחורים. איך פותרים את זה?
"הרב אורי זוהר כתב על זה קונטרס. חיבור קטן שנקרא "אבות על בנים". הוא כתב שם בהקדשה: "תודה לילדים שזיכו אותנו בתיקון הגדול ביותר בחיים. בגיל 40 הוא חזר בתשובה, עבר מלהיות הכי סלב והכי מפורסם בעולם הכללי לתוך עולם התורה. כל הדרשות וההרצאות, ומאות אלפי בעלי התשובה שהתקרבו בזכותו ברמה כזו או אחרת - היו ככה "בקטנה" בעיניו. מה היה התיקון הגדול ביותר? בית הספר שהבן שלו העביר אותו - של לאהוב אותו לפני הקומה הדתית.
אני חושב שהסיפור הזה דורש בית ספר ואימונים, ואומר להורים: "הורים יקרים - תבינו את הילדים שלכם, וגם "בחורים יקרים - תבינו את ההורים שלכם. הם לא יודעים איזה שטייגען אתם עושים! וגם הורים לבנות, גם הן מגיעות בלחץ לחופשת הקיץ כשכולם חוזרים - זה הזמן למלא את המצברים בהנאות וחוויות, וזה מה שייתן את הכח לתפקד בשנת הלימודים הבאה שתהיה עמוסה ומלאה, ונוכל לקבל בה יותר כוחות לזמן הבא".
מה היית מייעץ לאבא שבאמת רוצה להיות אבא טוב ולעשות את הדבר הנכון, אבל לא תמיד הורים יודעים כיצד להציב דרישות בפני המתבגרים שלהם בצורה נכונה?
"זו שאלה קשה. חינוך זה עסק מסובך. יש לי חבר בשם הרב עופר גיסין שסיפר לי שהבן שלו לא מצליח לברך ברכת המזון בכוונה. הוא רק מתחיל לברך ומייד הוא מתעסק בדברים נוספים, ולא עוזרים כל ההסברים על זה שזה דאורייתא ושבגן עדן יותר כייף מהגיהינום. מה עושים? והרב עופר גיסין שהוא יהודי פיקח, שאל אותו בן כמה הילד? והתברר שהילד בן 4....
לפעמים אנחנו חיים בחברה שאנחנו מאד מסתכלים על השורה התחתונה. אנחנו מאד הישגיים ומאד מכווני יעדים ובצדק כי הילדים שלנו ערכיים, ואנחנו רוצים לסמן וי - ה"וי שבשמים"...
כשאתה מצפה מאדם להיות בדרגה מסוימת בלי שהוא באמת שם זה לא עובד. כדי שהילד באמת יהיה מחובר לקדושה הוא צריך לרצות להיות מחובר לקדושה. זה תהליך. אני הכתפיים שלי צרות, אבל גדולי ישראל, ור' גרשון אדלשטיין אומר כל הזמן בסוגיה הזו ואומר שכבוד וידידות, אמון ואהבה זאת הדרך בדור שלנו לגדל. אתה רוצה שהבן שלך יגדל? אתה רוצה לצפות ממנו לדברים טובים? זה נהדר. אבל אם בבת אחת תצפה ממנו לדברים שהוא לא מסוגל - לזה קוראים לייאש. או שכשהשוטר בסביבה הוא יתפקד בצורה טובה וברגע שהשוטר לא בסביבה הוא יתנהג אחרת".
בסוף, הקב"ה נתן לנו אפשרות בחירה. האם יש משהו טוב בחופש הזה ובמרווח הזה של בין הזמנים שבו בחור יכול לבחור איך הוא בוחר להתנהג?
אומר לך יותר מזה. אנחנו דור שאפשר לומר עליו הרבה דברים: מאותגרים, הפרעות קשב, חוצפא יסגא - יש הרבה דברים נכונים ואובייקטיבים קשים בדור הזה, אבל יש גם משהו אחד שצריך לומר בשבחם של הדור הזה: הם אמיתיים. הם לא מוכנים להסתפק בקלישאות, הם חותרים למשמעות ולחיבור אמיתי. אם אין להם חיבור אמיתי, רק מכח של סמכות וכי חייבים, ו"זה יפגע בשידוכים" לבד - זה לא מספיק. הם רוצים את נקודות החיבור שלהם, וכדי לחפש את נקודות החיבור הם לפעמים יוצאים למסע.
אז ברור שיותר נחמד שהמסע הוא בתוך גבולות גזרה בטוחים, והרבה יותר מפחיד ומלחיץ אותנו שהמסע הזה גדול יותר כי באמת יש בזה הרבה יותר סיכון. אבל בסוף המטרה שלנו בחינוך היא שהילד יבחר בעצמו - או כמו שה"נתיבות שלום" מגדיר את זה בצורה הכי ברורה: "בסוף המטרה שלנו בחינוך מתבגרים הוא לא שהילדים ילבשו כיפה אלא שהילדים ירצו ללבוש כיפה. לא שהילדים ילמדו תורה, אלא שהילדים ירצו ללמוד תורה. לא שהבנות תתלבשנה בצניעות - אלא שהבנות תרצנה להתלבש בצניעות. זה לא הבדל סמנטי - זה הבדל מהותי. כדי שהם יתחברו אנחנו צריכים לתת להם את האווירה ואת האקו סיסטם שיעזור להם ללבוש.