בין המוני ה'סגולות הנפלאות' הצצות במחוזותינו חדשות לבקרים, בולטת לה במיוחד סגולת הח"י רוטל. כידוע, ע"פ סגולה זו, כלהעולה מירונה בי"ח אייר - יומא דהילולא דרשב"י ומביא עימו 'ח"י רוטל משקה' להמוני בית ישראל הבאים שם לכבוד הילולת רשב"י, זוכה להיפקד בזש"ק בפרט, ובכל הישועות בכלל.
אכן, אין ספק, "כדאי הוא רבי שמעון בר יוחאי לסמוך עליו בשעת הדחק", גם מצוות הצדקה בפני עצמה בוודאי שאינה צריכה ראיה, ואפילו סתם תפילה מלב יהודי ללא ספק עולה ובוקעת רקיעים, אולם השאלה היא, מה עניין חלוקת ה-54 ליטר (רוטל=3ליטר) כמנין ח"י רוטל, האם צריך את מידת הח"י רוטל? ורק ביום זה? ודווקא במירון? ובעיקר, מה מקורו של מנהג זה, האם הוא ניצב על יסודות איתנים, או שמא מקורו באוסף של טעויות פשוטות.
עניין השמחה בל"ג בעומר מופיע במקורות רבים, ברמ"א מובא "ומרבים בו שמחה קצת" ומלבד הטעם שזהו יום פטירתו של רשב"י מובאים טעמים נוספים, במהרי"ל מובא הטעם שפסקו בו תלמידי ר"ע מלמות, האריז"ל בשער הכוונות כותב שטעם השמחה הוא שבאותו יום סמך רבי עקיבא את חמשת תלמידיו החדשים וביניהם את רבי שמעון בר יוחאי (ה'ברכי יוסף' מביא את זה בספרו 'טוב עין' סימן ח' אות פ"ז).
גם בכף החיים מביא שהאריז"ל היה הולך לציון הרשב"י ונשאר שם ג' ימים, והאריז"ל עצמו כותב שפגש שם את רשב"י עצמו שאמר לו מדוע אתה אומר 'נחם' ביום שמחתנו, בשו"ת חתם סופר מביא (יו"ד סימן רל"ג) שטעם השמחה ביום הזה הוא שאז התחיל לרדת המן לישראל (ואף שה"חתם סופר" עצמו מסתייג מן השמחה (סימן רל"ג) שלא נמצא לזה היתר בהלכה מלבד לעניין שלא לומר תחנון).
בשנים האחרונות נתפרסמו כמה מחקרים הבודקים את המקורות 'ברי הסמכא' לסגולות המיוחדות המיוחסות להילולת הרשב"י ביום ל"ג בעומר, וגם את סגולת הח"י רוטל (ש'זה מקרוב באה' בעשר השנים האחרונות). על מה נסמכים אלו הנאחזים בסגולות הנ"ל, ומה טוענים ה"שכנגדם", אנו נשתדל לסקור בקצרה את הפולמוס בנדון וככל שתאפשר היריעה.
כידוע, המנופפים בסגולה זו סומכים דבריהם בעיקר על שני מקורות. המקור הראשון הוא איגרתו המפורסמת של רבינו עובדיה מברטנורה שנדפסה בספר "דרכי ציון", באיגרת זו ששלח רבינו לאחיו בשנת רמ"ט אחר עלייתו ארצה, הוא מפרט את כל מסעו, תחנותיו ואת חיי היהודים בא"י, ע"פ נוסח האיגרת המובא ב"דרכי ציון" נכתב כי "ביום י"ח באייר יום מיתתו של רשב"י, באים מכל הסביבות ומדליקים אבוקות גדולות, מלבד מה שמדליקים עליה נרות שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום ההוא". איגרת זו נחשבת כאילן הגבוה ביותר בו נתלים לעניין הסגולה הקיימת ככלל ליתן נדר ונדבה על ציונו ביום פטירתו.
רבים הם המערערים על אמינותו של העתק ישן זה, ומייד נפרט את נימוקיהם, אך מכל מקום אין במקור זה (שגם על תוכנו כאמור 'רבים המערערים') שום אזכור כלשהוא לעניין הח"י רוטל.
המקור היחיד(!) בו נזכר עניין הח"י רוטל הינו מכתבו של האדמו"ר ר' בן ציון מבאבוב מלפני כמאה שנה ובו הוא כותב לאחד מחסידיו לעשות את סגולת הח"י רוטל לעולים למירון. גם לעניין מכתב זה רבים הפירושים, מכל מקום נראה כי גם יסודו של מכתב זה נסמך על המובא בשם הר"ע מברטנורה.
הפעם הראשונה בו נדפס מכתב הר"ע מברטנורה היה בספר "דרכי ציון" בשנת תרמ"ו (1886) והתבסס על כתב יד משובש שלווה בהגהות רבות, (רק בשנת תשל"א 110 שנים אח"כ, נדפסה האיגרת מחדש בנוסח המדויק בספר "אגרות ארץ ישראל"), באיגרתו יוצא הר"ע מברטנורה נגד השמועות שיצאו מא"י בדבר האותות והמופתים הנראים בהר הבית ובקברות החסידים...
בהמשך מתייחס הר"ע מברטנורה לעניין הנוהג לעלות על קברו של שמואל הנביא ביום כ"ח אייר ולהדליק שם אבוקות גדולות ועניין מה שאומרים "שהרבה עקרות נפקדו וחולים נתרפאו בנדר ונדבה שהתנדבו למקום ההוא" וכאן מוסיף הברטנורא משהו מעניין "או בתפילה שהתפללו שם נענו וכל אלו דברים שאין להם הכרע"...
בנוסחה המשובשת לא מופיע הקטע אודות שמואל הנביא ולא מובן אודות מי מדובר ולכן הוסיף ה'דרכי ציון' סוגריים וכתב "אמר המעתיק, מסתימת הדברים נראה שטעות סופר הוא, וצ"ל י"ח אייר והוא יום פטירת התנא רשב"י "...
בספר 'הילולא דרשב"י' כבר הועתק רק הקטע "המתוקן" והושמטו כליל הסוגריים ובו נכתב "י"ח יום פטירת רשב"י " וכו', ובכלל הושמטו מהספר כל נושאי האיגרת שאינם קשורים לענייני רשב"י. הציטוטים המובאים בספר 'טעמי המנהגים' וכן בשאר ספרים כבר העתיקו ממנו וכך הלאה.
לאחר פרסום הנוסח המדויק של האיגרת ברור אפוא, כי הר"ע מברטנורה סיפר לאחיו אודות המנהג לעלות לקבר שמואל הנביא ביום כ"ח באייר וכלל לא עסק בעניין י"ח באייר יומא דהילולא דרשב"י. וטעה ה'הילולא דרשב"י' שציטט נוסח משובש והסתמך על שגיאות המעתיק. ומאחר וכך גם כל ספריהם של 'מעתיקי השמועה' בדורנו המתבססים על איגרתו - בטעות המעתיק יסודם.
"השתא דאתית להכי" כי כל עניין איגרתו של הברטנורה בטעות המעתיק יסודה, נוכל ללבן ביתר קלות את עניין הח"י רוטל שנודע בעיקר בעשר השנים האחרונות.
המקור היחיד(!) בו נזכר עניין הח"י רוטל, הוא מכתבו של האדמו"ר ר' בן ציון מבאבוב מלפני כמאה שנה שכתב במכתב אישי לאחד מחסידיו (יעקב ישראל שמערלר) "נדרשתי מאחד מאנ"ש יחי' בעניין נשגב ששמע מפי אנשי ארץ הקודש סגולה לחשוכי בנים לנדב ח"י רוטל משקה על ציון הרשב"י ביום ל"ג בעומר, ואכן בחרתי בו לעשותו שליח מצווה להזכיר את הזוג...".
עניין זה מעורר כמה שאלות. ראשית ראטל היה אז סוג המידה, כמו ליטר של היום. סח לי יהודי מבוגר כי זהו כמו שאדמו"ר היום יאמר לאחד מחסידיו לך תתרום סך של ח"י ליטר או ח"י עוגות או כל סוג של משהו המקושר למספר ח"י הנחשב לסגולה. ויבוא מאן דהוא ויאמר כי יש עניין סגולתי בליטר או באיזו המידה שנאמרה... זוהי הייתה המידה אז וככזו נאמרה ותו לא.
מלבד זאת, המדובר היה משהו אישי, 'עצה' פרטית של האדמו"ר לחסיד, ולא כ'סגולה מיוחדת נפלאה ונודעת' ומועילה לכל כלל ישראל לכל דבר ועניין. מן הסתם גם אז היו העולים למירון עושים דרך ארוכה ומגיעים צמאים, ולכן יעץ האדמו"ר לחסידו קח ח"י של מידה כלשהיא, תשקה את העולים למירון ובזכות החסד תיוושע. כל זה עוד מבלי לדון האם האדמו"ר שכתב "סגולה נודעת בידי אנשי א"י" נסתמך בעצם על איגרת הברטנורה המועתקת בטעות, או על המעתיקים ממנה.
לסיכום, עניין איגרת הברטנורא עליו מסתמכים כולי עלמא אינו על הרשב"י ואינו בתאריך י"ח אייר, מכתבו הוא על שמואל הנביא ביום פטירתו כ"ח אייר וגם בעניין זה אומר הברטנורא שאולי הנס נעשה מהתפילה ולא מהסגולה... עניין הח"י רוטל הוא תמוה וחסר מקור אמיתי, המקור היחיד שבו הוזכר, הוא מכתב של האדמו"ר מבאבוב. ובוודאי לא למסקנתם של 'עסקני הח"י רוטל' בימינו נתכוון האדמו"ר.
חלילה לנו מלהטיל דופי במנהגיהם של ישראל קדושים, אך מאידך חלילה לנו מלהמציא סגולות חדשות לבקרים על פי צרכי העסקנים בכל אימת שמצאו 'משהו שנכתב למישהו' מבלי שהבינו את תוכנו.
אין ספק כי "כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו", עניין כוחו של רשב"י מופיע באינספור מקומות, בודאי אין שום ספק כי סתם תפילה מועלת, וצדקה פועלת, ואין גם שום ספק כי מעשה חסד הוא סגולה עצומה. אך מסתמא ישנם עוד מעשי צדקה וחסד שכוחם יפה וחשובים לא פחות מ'מצוות מזיגת הרוטל' לעולים מירונה וכל גופם מיובש לאחר כשעה ומחצה נסיעה.