מחוגי השעון נעים קדימה. עוד מספר שעות יתקדש עלינו יום הכיפורים, היום הקדוש ביותר בשנה.
"שובו אלי ואשובה אליכם!" זוהי הבקשה שמבקש מאיתנו הקב"ה. עשו אתם את הצעד הראשון, שובו אלי, חיזרו, הראו לי שאתם פוסעים קדימה, שאתם רוצים, שאתם משתוקקים בכל לב לשוב אלי. ועם ישראל עונה: "השיבנו ה' אליך ונשובה" (איכה ה', כא). לא הקב"ה, אין לנו כוח אפילו לא לצעד אחד. "השיבנו ה' אליך ונשובה!" גם את הצעד הראשון, הפסיעה הראשונה תעשה אתה בעבורנו. חלשים אנחנו. חלשים ומותשים.
רוטשילד, הגביר הגדול רצה לחתן את ביתו. הוא פנה אל שדכן ידוע וביקש ממנו לחפש עבורה חתן כליל המעלות. חיפשו השדכן ומצא בחור מתמיד, תלמיד חכם וכמובן מצוין בכל מידה טובה. ביקש הגביר להיפגש עם אבי המדובר וגילה את החיסרון הגדול של הבחור - אביו עני מרוד.
פנה אליו רוטשילד ואמר לו: ראה, אני מוכן לתת לזוג הצעיר וילה בשכונה חרדית בירושלים בת עשרה חדרים לצורך מגורים, ועוד עשרה חדרים פזורים ברחבי העיר כדי שישכירו אותם לצורכי פרנסה. חוץ מזה, אפקיד בחשבון הבנק שלהם אלפיים דולר מידי חודש בחודשו, בקיץ אשלח אותם לנופש בחו"ל על חשבוני וכמובן, את כל מוצרי החשמל אתן ביד רחבה. ואתה, אב החתן, מה תתן אתה?
משך האב בכתפיו. "אני? הלא אני נותן את בני! לא די בכך?"
"שמע נא", אמר לו רוטשילד, "אינני מתבדח כאן, בשמחה רבה אתן את כל הדרוש לזוג הצעיר אך אינני מוכן להיות היחיד הנושא בעול. תן גם אתה מעט. אסתפק אפילו בעשרת אלפים דולר בלבד".
"עשרת אלפים דולר?" החוויר האב, "מעולם לא החזקתי בידי אפילו עשירית מן הסכום הזה, אינני יודע כיצד הוא נראה, מניין אשיג הון עתק שכזה?"
אך רוטישלד לא ויתר. "אינני חושב שעשרת אלפים דולר עבור שידוך הם סכום גבוה מידי, אך דע לך כי על הסכום הזה יקום השידוך או ייפול. אם אינך משיג את הכסף - אין שידוך!"
משראה את פניו הנפולות של האב הוסיף ואמר: "האמן לי, אין זה סכום כל כך גדול. התחל להתעניין אצל קרוביך ומכריך. אולי כשישמעו את הסיפור יסכימו להלוות לך את הכסף ובעוד עשרה ימים ניפגש ונוכל לשתות לחיים."
למחרת בבוקר נשמעו דפיקות במשרדו של רוטשילד. בפתח עמד האב. "הו!" שמח רוטישלד לקראתו, "אני מבין שכבר הצלחת להשיג את הכסף?"
- "באתי לשאול", השיב האב, "האם יכול אתה להלוות לי עשרת אלפים דולר? הזדמנה לידי הצעת שידוך נפלאה וחבל לי שבגלל סכום כה פעוט היא תרד לטמיון..."
השידוך הזה מן הסתם, כבר לא יצא אל הפועל. אולם אצלנו, המצב שונה.
הקב"ה בא אלינו ומבטיח לנו את כל טוב הארץ, חיים טובים, ופרנסה, ושידוך, ובריאות, ומה לא, אחרי הכול, הוא בעל הבית על העולם. אולם, בקשה אחת יש בידו: "עשו תשובה!" "איננו יודעים כיצד עושים תשובה, איננו יכולים לעשות זאת" אנו משיבים. "אתה ה' השיבנו אליך וכך נוכל לשוב" והקב"ה? הוא אינו משליך אותנו החוצה כפי שכנראה עשה אותו עשיר, להיפך "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם". הבה ננצל את השעות הבאות ואת יום הכיפורים המתקדש ובא עלינו. נבקש ונתחנן אל ה': השיבנו אלייך! אנו רוצים לחזור, רוצים להתחזק, רוצים לחוש קרובים אל אבא שבשמיים אך כוח אין בנו אפילו לעשות את הצעד הראשון.
אצל אבינו שבשמיים, הרחום והחנון, המצפה כל כך לתשובתנו ולהתקרבותנו, די לו ברצון שלנו, בשאיפה הטהורה והאמיתית להידבק בו, ואם נחוש זאת, ונבטא זאת באמת ובתמים נזכה להארת פניו ולחתימה טובה בעזרת ה' לכל עם ישראל. אמן.