״כי חלצת נפשי ממות״ / סיפורו של ה'חזנד'ל' האמריקאי

בשנים שלאחר מלחמת העולם הראשונה, הצד המזרחי הנמוך של ניו-יורק נהיה מוקד לאמנויות היהודים, בייחוד, בתחומי המוזיקה והתיאטרון. אלפים ממשפחות המהגרים היהודיות התיישבו בדירות לאורך הרחובות הצרים. בתי הכנסת המקומיים, שדמו לאלה של אירופה, בתקרות הפאר המקומרות, בחלונות הזכוכית הצבעוניים, בנברשות הקריסטל וביצירות הקישוט האמנותיות - נבנו עבור קהל של כ-2,000 מתפללים (בית הכנסת הרומני הראשון, בית הכנסת ההונגרי ובית הכנסת הרוסי).

זו גם הייתה התקופה, שבה החזנד'ל - ילד הפלא, לואיס ולדמן, או לייבל׳ה ולדמן, כפי שכונה בחיבה, החל את הקריירה שלו - קריירה, שהשתרעה על פני 50 שנה, וביססה את ולדמן כאחד מהחזנים המפורסמים, המהווים עד היום נושא לחיקוי ולהערצה.

עד כמה שיישמע מפתיע, ולדמן היה החזן היחיד, יליד אמריקה, שזכה לפרסום עולמי.

במשך תקופת ״תור הזהב״ של החזנות, כאשר החזנים האגדיים יוסל׳ה רוזנבלט, מרדכי הרשמן וזבולון קוורטין שימשו כחזנים באזור ניו-יורק, ולדמן החל להופיע תכופות בבתי הכנסת המקומיים בניו-יורק. בשנת 1929, ולדמן מונה למשרתו הראשונה ב"היכל עמנואל" שבפסאיק עד שנת 1934. את מקומו קיבל ריצ'ארד טאקר, כאשר ולדמן החל לשמש כשליח-ציבור במרכז היהודי "Mount-Eden" בברונקס.

לולדמן הוצעו הצעות רבות למשרות קבועות בחייו, אך הוא החליט לוותר על כולן ולעסוק כ"פרילנס" עצמאי. הזמנות לתפילות שבת ולקונצרטים זרמו אליו בשפע מקהילות רבות בארה"ב ובקנדה, עד שנקבע מעמדו כחזן המבוקש ביותר באמריקה.

ולדמן לא כתב את יצירותיו, אבל יצירות רבות ונפלאות שביצע נשארו ברפרטואר החזני עד היום: "לפיכך", "בעבור דוד", "כי כשמך", "שרפי מעלה", "מיין זיידע'נס חולם", ״אדם יסודו מעפר״ ועוד. מתוך תפילת ההלל זכורה לכולנו היצירה ״שובי נפשי״, שחיבר עבורו החזן שלמה ביינהורן. בגלל אורכה, היצירה נפרסת על פני שני צדי התקליט, שמהווים יחד 5 דקות ו-50 שניות.

מה שאנו זוכרים מהיצירה, בעיקר, הוא את ביצועו המשתפך של ולדמן על המילים: ״כי חילצת נפשי ממות את עיני מן דמעה…״. תחינה, שבימים קשים אלה, כאשר בשורות איוב אופפות אותנו בכל יום, ומכל עבר, הופכות מילים אלו לרלוונטיות לא רק בעת תפילת ההלל. כאשר ולדמן זועק מילים אלו עם רוחב קולו, צבעו החם והעשיר לכל אורכו של המנעד, הדיקציה הנהדרת ועם האמירה החזנית הממיסה שלו - רטט עובר בכל הגוף. בביצועיו אלה אפשר להבין טוב יותר, מדוע זכה גם בתואר נוסף כ"זוגער". נוסף על כך, מה שזכור לכולנו הוא הפזמון הקופצני על המילים: ״אני אמרתי בחפזי…״.

את ״שובי נפשי״ הקליט ולדמן בשנת 1947. היצירה הודפסה ב-3 חברות תקליטים שונות: חברות ״סטינסון״, ״דיסק״ וחברת ״אש״, שהייתה בבעלותו.

את העיבוד הסימפוני הראשון ליצירה, אבא כתב בשנת 2001, ומאז הוא בוצע כמה וכמה פעמים. בקונצרט ״חזנות בג׳ינס״ לראש חודש, שקיימנו ברעננה ממש לפני פרוץ מגפת הקורונה, בסוף חודש ינואר 2020, התאמתי את העיבוד לפורמט הצעיר והרענן של הסדרה. לאחר מכן שידכתי אותה לחזן הצעיר והמבטיח יקי לאער.

לאחר הופעתו המקצועית והמרשימה קיבל יקי פניות מקהילות שונות לשמש בהן כחזן. לפני 3 שנים בדיוק, הוא קיבל הצעה שלא יכול היה לסרב לה: לשמש חזן ראשי בקהילת ״רמת שלום״, במקסיקו סיטי. קהילה שורשית וחמה, שתשמש לו לחממה מוזיקלית, והוא יוכל לתרום לה רבות מאופיו הצעיר, אישיותו הלבבית והכובשת ומכישוריו המוזיקליים.

יקי ורעייתו נרתמו לאתגר. החיבור בין יקי ורעייתו לחברי הקהילה היה מושלם, ובעוד שבועיים יקי יתפלל את תפילות הימים הנוראים ב״רמת שלום״ זו השנה הרביעית.

עשרות רבות של פרשנים מתפלפלים בפירושם על המילים: ״כי חלצת נפשי ממות״, אך מכולם אהבתי דווקא את הפשטות בפירושו של הרד״ק, בתהילים קט״ז: ״כי חלצת את נפשי ממות - שהייתי קרוב למות בצרה שהייתי בה״. גם ה״כוס אליהו״ להגדה של פסח ממשיך באותו האופן: ״שאני בוטח בך באשר חלצת נפשי ממות בשעת הסכנה״.

מי ייתן והקב״ה ישמור על השבויים, שכבר נאבקים כמעט שנה על הישרדותם, וישמור על חיילינו הפרוסים בגבולותיה של המדינה להגנתנו, ונמצאים בסכנה מתמדת יום-יום, שעה-שעה. שנזכה שישובו כולם, בריאים בגופם ובנפשם לחיק משפחותיהם במהרה. אמן!