שמעון ראובן: "בבוקר שישי, קיבלתי הודעה בזמן שמתנגן לו שיר של אליעזר בוצר בביתי, על פטירתו.
מחשבות עמוקות שקיבלו משמעות באותה שבת קדושה, עם רצון עז להנציח את מורי הדרך של חיינו.
בהיבט שיטחי, המשמעות של מנגן הינו לרומם ולשמח את חיינו,
אך בתוך נסיונות וקשיים, האומן מקבל מקום מיוחד וטהור בלב של השומעים אותו, מקום של מורה דרך, מלא באהבה והערצה.
אליעזר היקר, מילא והאיר הרבה בתוכי, וליווה עליות ומורדות בחיי, שלמרות קצרותם, אך רבו מעברים בתוכם, שהילולא היותו והיות שאר אומני נגינה שונים, חיי ומחשבותיי היו אחרת.
בתוך הספד שכתב הרב יהודה ליבמן שליט"א, הזכיר שיר, שאליעזר כתב על הבת עין הקדוש, וכתב שם "שנזכה שהשיר הזה יצא לעולם לזיכרונך ולעילוי נשמתך הסוערת והמופלאה".
כבר ביום ראשון קיבלתי את המילים והלחן של השיר, וחשבתי שאזכה להוציא אותו לאור עד השלושים, וברוך השם וברחמיו המרובים השיר יצא מלא באור, רגש, וטוב גמור".
קרדיטים:
מילים ולחן - אליעזר בוצר ז''ל
שירה - שמעון ראובן ומעט אליעזר בוצר
עיבוד והפקה - יונתן בלוי
מילים:
אבן אבן מסתגלת
לבנין על פני ההר
עם נפשי המייחלת
לברך על המוגמר.
בארצי תדיר הלכתי
גם בנכר הייתי בה
את לבי רק לה שמרתי
באותות האהבה.
בת עין, בת עין, צופיה את, עדיין,
גווני שמים, עומקי המים, ירוו את לבי, בירושלים.
אבן אבן מתייקרת
עם הרוח הטובה
חומר גלם היא אוצרת
לשורה הרחבה.
בארצנו לא דוממת
עד החושן תקרב
תפילתי בה מתקיימת
בבניין שיש בו לב.
בת עין, בת עין, צופיה את, עדיין,
גווני שמים, עומקי המים, ירוו את לבי, בירושלים.
בבנינה, על מכונה, בלי מלחמה, תשכון שכינה.