אולי לא הרבה יודעים זאת, אבל ´הפריצה הגדולה´ של חלק מהזמרים במוסיקה החסידית, שהיום כבר מוכרים לכל אחד כאבות המוסיקה החסידית של ימינו, שמות כמו מרדכי בן דוד או דדי גראוכר, החלה לאחר התנדבותם ב´זכרון מנחם´.
זה התחיל בקטן, כשמרדכי היה עורך מלוה-מלכה עם חיים ארנטל בשכונת ´בית וגן´, בחורי הישיבות המפורסמות בדרום ירושלים, ´עטרס´, ´חברון הגבעה´, לפעמים אפילו ´קול תורה´, היו מצטרפים לערבי ההתעוררות, אשר היו מלאי רגש והתעלות, דווקא בשל המקום. סמוך למיטת חולה, שלדאבונינו ימיו קצרים.
ההבנה כי לצידך שוכב אדם אשר סבל ויסורים ממלאים אותו ובידך האפשרות לשמח אותו מעט, נתנה לכולם, מגדול ועד קטן את היכולת לעמוד במראות הקשים. אבל אין ספק, כל מי שהיה שם, זוכר עד היום את הרגעים הללו. השירה והשמחה מעומק הלב, לצד הראייה כיצד אותם ´כוכבי´ זמר נותנים את כל כולם עבור המצוה הגדולה, חילחלו לתודעה, "אלה לא סתם זמרים, יש להם ערך פנימי".
ואם בן דוד ושטרייכר הגיעו לאן שהגיעו, מה יאמר שוואקי שרק עלה לארץ לפני חודשים ספורים ובטרם דאג למלאות את לוח האירועים והחתונות לחורף הקרוב, דאג לשריין ערבים לשמח את ה"זמזמים" - ילדי זכרון מנחם.
במוצ"ש האחרון זה קרה, ובארגון מגדירים את ה´מלוה מלכה´ עם יוסף חיים שוואקי כ"משהו שעוד לא היה".
דווקא הוא שהשם ´שוואקי´ אולי אמור להביא עמו איזו הילת כבוד, הפך לחבר הטוב ביותר של הילדים החמודים. כל אחד ואחד זכה לשיר עם ´שוואקי´, שבשלב מסוים עלה על כתפי הבחורים שרקדו עד כלות, בשמחה אמיתית.
כל ה´מרכז יום´ של זכרון-מנחם בבית וגן עמד על הרגליים. אבי דרור על הקלידים לא נתן לאף אחד לנוח והרגליים ריקדו ופיזזו באותה מהירות שהוא ´טייל´ על הקלידים.
אחד הותיקים בארגון ידע להעריךף "אם ליוסף חיים שוואקי יש מעבר לקול המיוחד, והשירה המדויקת והנוגעת ללב, גם את הנשמה והיכולת לעשות כל כך שמח לילדים, אני כבר יכול לומר עכשיו שהוא ´הכוכב´ הבא".
