אדם פז: "עוד מילדות אני זוכר את בית הכנסת שליד סבתא. איפה שהנוסח לא ברור, וכל מי שעולה להתפלל בקול רם מתפלל לפי העדה שלו. זוכר איך כילדים היינו מחכים לשיר את 'שיר הכבוד' במין הרגשת יראה חלומית ילדותית.
מאז שגדלתי נמשכתי מאד לרוקנרול לסגנונותיו. משהו באירועי וודסטוק משך את ליבי הרבה יותר מבית הכנסת הישן. כשאורי נרצחה הקמנו לימוד קבוע בבית לעילוי נשמתה, מדי חמישי. קראנו לזה "סופש לנשמה". התקבצו ובאו הרבה מאד חברים טובים, והמנגינה שבחרנו לשיר בתחילת כל לימוד היה המנגינה הזאת, עוד מימי בית הכנסת.
באותו הזמן, חבר אתגר אותי להלחין מנגינה חדשה ל'שיר הכבוד' האשכנזי. רוב בתי הכנסת היום מתפללים בכל הנוסחים. אנחנו בקיבוץ גלויות אחד גדול. אי סיבה שהפיוט הנבואי היפהפה הזה לא ייכנס גם לבתי הכנסת של יהדות המזרח, ספרד וצפון אפריקה. לקחתי את המילים באולפן והלבשתי אותם על המנגינה ההיא, מ'סופש לנשמה'.
טיבלתי באווירת וודסטוק אריק אינשטיינית כזאת. יוצא שהמילים אשכנזיות, הלחן ספרדי, והאווירה ישראלית".