עובדיה חממה: פרשת "ויקרא" כולה דיבור של אלוקים עם משה באוהל מועד על ענייני קורבנות. בניסיוני לדרוש על כך שירה, אני נתלה בשלוש פרשנויות ידועות:
1. הקורבן מסמל את התקרבות האדם לייעודו ולשליחותו האלוהית על ידי הקרבת האני-האנוכי (האגו).
2. הדיבור באוהל מועד עם האלוהים מסמל, בהיפוך אותיות, דיבור של "הלא מודע".
3. זוהי קריאה לא מקרית של היקום לאדם להיות קשוב מבעוד מועד לבלתי מודע ולמכלול ענייני הדעת הנשגבים, החיוניים להתעלות ולהנהגה, הנדרשים מאיתנו.
ראש הממשלה שבדרך - גם הוא, למשל, יזכה בקרוב לצו הקריאה הזה, הן מאיתנו והן מהיקום, גם הוא יידרש להקשיב לרחשי העם, להקריב את האינטרסים הצרים, לקרב בין השבטים ולאחד ביניהם ולהנהיג את מרכבת האור שבנו מעלה-מעלה, אל מעבר להרי החושך ובמעלֵה תפארת המסורת של דורות העם.
כולנו כאחד מייחלים להצלחתו של המנהיג שייבחר באוהלי המועד של זמננו ומברכים אותו בברכת "עֲלֵה וְהַצְלַח".
המדרשיר כלכך שמח לארח את אבי בניון. הפער בין עומק קולו, המוסיקליות המדהימה והצניעות האמיתית שלו, הוא בלתי נתפס. אחד יחיד ומיוחד.
הקריאה (מילים ולחן: עובדיה חממה)
"וַיִּקְרָא" הִיא קְרִיאָה לֹא מִקְרִית
שֶׁשּׁוֹמֵעַ אָדָם כָּךְ פִּתְאוֹם
בְּמִדְבַּר חַיָּיו, קוֹל קוֹרֵא וּמְדַבֵּר:
קוּם, אָדָם, מָה נִרְדָּם?! בֶּן אָדָם.
קוּם נָא, קוּם, מָה לְךָ כִּי נִרְדָּם?!
זֶה הַיְּקוּם מְדַבֵּר מֵאֵי-שָׁם,
קוּם נָא, כְּלוּם הֵן לֹא קוֹרֶה חִנָּם,
קוֹל קָדוּם קוֹרֵא לְךָ עַם!
הִכָּנֵס מִבְּעוֹד מוֹעֵד
לְאֹהֶל מוֹעֵד לְהַקְשִׁיב
אֶל הַלֹּא-מוּדָע שֶׁאֶפְשָׁר וְאֵלֶיךָ,
אֵלֶיךָ, פּוֹתֵחַ אֶת פִּיו
וְהוֹפֵךְ אוֹתִיּוֹת לְמוֹפְתִים,
וְנוֹתֵן בָּהֶם סִימָנִים,
וְנוֹפֵחַ בָּם רוּחַ, רוּחַ חַיִּים
וּמַשְׁמָעוּת לְדִבְרֵי הַיָּמִים.
קוּם נָא, קוּם, מָה לְךָ כִּי נִרְדָּם?!
זֶה הַיְּקוּם מְדַבֵּר מֵאֵי-שָׁם.
קוּם נָא, כְּלוּם הֵן לֹא קוֹרֵא חִנָּם .
קוֹל קָדוּם קוֹרֵא לְךָ עַם!
הַקְּרִיאָה הִיא תְּמִידִית: עֲלֵה וַעֲלֵה!
צַו קְרִיאָה מִלְּמַעְלָה נִגְלֶה.
קוּם וְהַנְהֵג אֶת מֶרְכֶּבֶת הָאוֹר
מַעְלָה-מַעְלָה, מֵעֵבֶר לְהָרֵי הַשְּׁחוֹר.