היוצר והזמר היהודי עובדיה חממה משחרר סינגל נוסף מתוך פרויקט המדרשיר: מיזם שבועי של טקסטים ומוסיקה המפרש את פרשת השבוע מנקודת מבטו היצירתית.
בהשראת פרשות השבוע, כתב והלחין חממה רעיונות והגיגים אישיים, למעין שירי מדרש. מיזם רחב יריעה אותו הגה, יצר הקליט והפיק בארבע השנים האחרונות.
זה החל בזכות ריטואל של קריאה ולימוד עצמי של פרשת השבוע ומדרשיה במהלך השבת. "במוצאי השבת הלחנתי את הרעיון שהתחדש בי" מגלה חממה, "ובמשך השבוע הקלטתי את היצירה באולפן". ואכן, מדי שבוע הוא שקד על עיבוד הרעיונות וההגיגים מהפרשה והפך אותם לשירת נשמה יהודית, רוחנית, מתחדשת פועמת וחיה, בסגנונו הייחודי.
במרכז המדרשיר לפרשת תרומה עומד עניין בניית המשכן: במהלך הקריאה בפרשה, עלולה להתעורר חלילה תהייה בנוגע לרלוונטיות (הרוחנית והמודרנית), בעיסוק בפרטי הפרטים האדריכליים וההנדסיים, שהיו נחוצים בעבר להקמת המשכן והמזבח. מה הצורך בזה כיום?
מדרש חסידי ידוע - הופך את הרעיון לרלוונטי לכל עת ולכל אדם: כשהקב"ה אומר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", הוא וודאי מתכוון למקדש כמשל: בורא עולם מבקש ממש לשכון בתוכנו, לזרוח ולהאיר בנו. הוא מבטיח כי אם רק נבנה משכן שיהיו בו המידות הראויות, הוא ימצא בנו, ויימָצֵא בנו, כדירה להשכיר!
"מאז ומעולם אהבתי את היצירה של לאה גולדברג ואף זכיתי להלחין אחדים משיריה", מתאר עובדיה. "הפעם היא משמשת מקור השראה למדרשיר 'דירה להשכיר'. בשיר זה מצטרף לעובדיה בנו המוכשר, אוהב חממה, "שעושה בימים אלו, ברוך ה', את צעדיו הראשונים בבניית בית מקדש מוסיקלי משל עצמו".
מילות השיר:
אָז הִנֵּה אֲנַחְנוּ כְּדִירָה לְהַשְׂכִּיר
לַצַּד הָאָפֵל אוֹ לַצַּד הַמֵּאִיר,
"וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם",
בּוֹרֵא עוֹלָם מְזֻמָּן לְכָל אָדָם וְאָדָם.
וּמוֹרֶה וּמַרְאֶה הוּא כֵּיצַד יֵשׁ לִבְנוֹת
אֶת חַדְרֵי הַלֵּב, הַתַּבְנִית, הַכֵּלִים, הַמִּדּוֹת,
וּכְשֶׁיָּחוּשׁ כָּךְ אָדָם, וַדַּאי יִנְהַג אַחֶרֶת,
יֵיטִיב דְּרָכָיו וְאוֹרְחוֹתָיו לְתִפְאֶרֶת.
אָז בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן עִם אוֹרָה וְשִׂמְחָה,
בְּנוּ לִי, בְּנֵי אוֹר, בְּלִבְּכֶם מַמְלָכָה,
בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן, אֲנִי אֶזְרָח בְּקִרְבְּכֶם,
בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן בְּתוֹךְ לִבְּכֶם.
וְעַל הַמִּזְבֵּחַ יַקְרִיב אָדָם
יְצָרִים וְחֻלְשׁוֹת, סִיגֵי מַחְשָׁבוֹת,
יִרְאַת הַשֵּׁם תִּלְהַט בְּקִרְבּוֹ,
אֵשׁ הַשָּׁמַיִם תִּשְׁתַּלְהֵב בִּלְבָבוֹ.
הִנֵּה גַּם אֲנִי אָנוֹכִי אֶהֱפֹךְ לְמִשְׁכָּן,
הִנֵּה אֶבְנֶה אֶת עַצְמִי, אִם אֵין אֲנִי לִי מִי,
בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן.
הִנֵּה אַקְדִּישׁ אֶת עַצְמִי, בִּמְלוֹא עַצְמוֹתַי, לַצַּד הַמֵּאִיר.
הֲנָאִים, אֲדֹנָי, בְּעֵינֶיךָ כֵּלַי? הוֹ, אַלְלַי,
הֲנָאָה הַדִּירָה לְהַשְׂכִּיר?
בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן עִם אוֹרָה וְשִׂמְחָה,
בְּנוּ לִי, בְּנֵי אוֹר, בְּלִבְּכֶם מַמְלָכָה,
בְּנוּ לִי מִשְׁכָּן, אֲנִי אֶזְרָח בִּשְׁבִילְכֶם,
בֵּית מִקְדָּשׁ קָטָן בְּתוֹךְ לִבְּכֶם.