הלוחש לדיקטטור | האלוף הצבאי שניהל שיחות עם האיש המשוגע ביותר בעולם

חמוש לבית הספר

למרות שבורקה היה קצין אמיץ לב, רבים ראו בו דווקא מפקד בינוני וטיפוס. הוא שירת בצה"ל 22 שנים, ובמהלכן הועלה לדרגת אלוף משנה. למרות זאת, השפעתו על עיצוב חיל השריון בצה"ל הייתה משמעותית, והוא נזכר כאחד מהקצינים הוותיקים ביותר בחיל.

כשהתמנה לראש מטה פיקוד המרכז במלחמת ששת הימים, התקדמותו בשדה הקרב הייתה מרשימה. אבל תמונת הניצחון שפורסמה בסוף המלחמה בכל העיתונים בה נצפה שר הביטחון, משה דיין, פוסע בעיר העתיקה עם הרמטכ"ל ועם אלוף הפיקוד מימינו ומשמאלו, כאילו רק שלושתם שחררו את ירושלים - הייתה יריקה בפרצופו של בורקה שתמיד סבל מאנונימיות, בורקה מאוכזב עזב את הצבא והלך להקים צבא אחר, בארץ אחרת.

המטורף המעוטר ביותר בעולם

אידי אמין, לא סתם עוד דיקטטור, אלא:

"הוד מעלתו הנשיא לכל החיים, פילד-מרשל החאג' דוקטור אידי אמין, VC, DSO, MC, אדון כל חיות האדמה ודגי הים, כובש האימפריה הבריטית באפריקה בכלל ובאוגנדה בפרט, ומלך סקוטלנד".

כך כינה את עצמו.

האיש, שנולד למשפחה משבט הקאקווה המוסלמי באוגנדה, עוד לפני שהפך לשליט אוגנדה, הוא היה אלוף אוגנדה באיגרוף במשקל כבד במשך תשע שנים רצופות - הישג שלא עלה לו בטרחה רבה, הואיל והפיל כל אחד מיריביו במכת אגרוף אחת.

הקשר של אמין עם ישראל התחיל עוד לפני שהפך לנשיא. עם הכרזת עצמאות אוגנדה ב-1962, הוא קודם על ידי ראש הממשלה מילטון אובוטה, וב-1964 מונה לסגן הרמטכ"ל של צבא אוגנדה. כאן נכנס לתמונה קולונל בורקה בר-לב, נספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון באוגנדה ב-1968. בורקה בר-לב יצא לאוגנדה כדי להחליף את זאב שחם בתפקיד נספח צה"ל וראש משלחת משרד הביטחון.

בר-לב לא התרשם מאובוטה, הנשיא שגינה את ישראל, אך מצא שפה משותפת עם הרמטכ"ל שלו, אידי אמין. האיש העריץ את ישראל ואת קציני הצבא שלה ובראשם 'קולונל בר-לב'. הקולונל הישראלי, ששימש כמעין "מנטור" של אמין ולא רק מבחינה צבאית.

אמין, שהשתתף בקורס צניחה של צה"ל, כשבורקה שאל אותו אם לא פחד לצנוח, בהתחשב במשקלו, ענה אמין בביטחון: "לא, הוא לא פחד לצנוח, ובכלל, הוא לא פוחד משום דבר, מאז שמלאך גילה לו, לדבריו, את יום מותו". אמין קיבל כנפי צניחה, אותן ענד בגאון על חזהו. למרות שלא סיים את הקורס כי חשש לצנוח, מה שלא מנע ממנו להתגאות בהן כל חייו.

מלחמת שבטים - בורקה יוצר הפיכה

הקשר בין אמין לבר-לב רק הלך והתהדק, ואמין החל לגייס את בני שבטו לצבא לאחר שעברו הכשרה צבאית תחת פיקוחו ההדוק של בורקה, מה שהביא למתיחות עם הנשיא אובוטה. אמין התריס נגד אובוטה באופן גלוי, ואף חימש את מורדי דרום-סודאן בנשק ישראלי מאחורי גבו של אובוטה.

בסוף ספטמבר 1970, ניצל אובוטה את מותו של גמאל עבד אל-נאצר ושלח את אמין לייצג את אוגנדה בהלווייתו. בהיעדרו של אמין, מינה אובוטה את בריגדיר סולימאן חוסיין למפקד הצבא והחליט להוריד את אמין לדרגת ראש מטה ההגנה, אך זה האחרון הקדים אותו ועלה לשלטון בהפיכה צבאית ב-25 בינואר 1971.

אריה עודד, מחטיבת אפריקה במשרד החוץ, כתב באפריל 1972 כי ראש המשלחת הצבאית הישראלית (בורקה) לא היה שותף פעיל להפיכה, אך הוא הדריך את אמין בשעות הקריטיות הראשונות שלה. כך למשל, בר-לב הורה למדריכים הישראלים שלא לחמש את מטוסי חיל האוויר האוגנדי, מחשש שתומכי אובוטה ישתמשו בהם כדי לסכל את מזימתו של אמין.

עלייתו לשלטון של אמין התקבלה תחילה בברכה, אך עד מהרה התגלה אופיו האמיתי. הוא ייסד "חוליות רצח" להעלמת תומכי אובוטה. לפי חלק מהביוגרפים, אמין האכיל תנינים בראשי מתנגדיו, ואף אכל בעצמו בשר אדם.

בר-לב אף השפיע ישירות על גורלם של בכירים ואנשי צבא אוגנדים. לדוגמה, הוא התערב לטובת א.ו. אוריימה, מפקד המשטרה המקומית, עמו עבדה ישראל בצמוד. בר-לב שכנע את אמין לחוס על חייו של אוריימה, בטענה שתמיכת שבט האצ'ולי (Acholi), אליו השתייך אוריימה, תהיה חשובה לאמין בהמשך דרכו.

למרות שהדיפלומטים הישראלים דחו לחלוטין את טענותיו של אובוטה כי ישראל הייתה מעורבת בהפיכה של אמין, נוכחות משלחת צה"ל במדינה הייתה בולטת מאוד. שגריר ישראל באגנדה כתב בתדהמה על אופן התנהלות הקצינים הישראלים בשבועות שלאחר ההפיכה, וציין כי אנשי צה"ל השתתפו בכל האירועים הרשמיים שאירח אמין ואף הופיעו כמעט מדי יום בטלוויזיה האוגנדית.

ב-22 באפריל 1971 דיווח השגריר - כי אמין טבח במאות ממתנגדיו, וכתב באירוניה מרירה: "הגנרל לא השתנה ולא נעשה חכם יותר"

אחרי שהשתלט על אוגנדה, ביולי 1971, אמין ערך ביקור רשמי בישראל כנשיא, ואף טס לישראל במטוס מנהלים "ג'ט קומנדר" שרכש מהתעשייה האווירית. אמין נפגש עם גולדה מאיר, משה דיין ואבא אבן. מארחיו לא היו מסוגלים – ואף לא היו מוכנים – להיענות לציפיותיו. כך, למשל, ביקש המנהיג האוגנדי הלוואה של 10 מיליון ליש"ט בתנאים מקלים, וישראל סירבה. גולדה מאיר כותבת באוטוביוגרפיה שלה כי הפגישה שכנעה אותה שהדיקטטור "מטורף לחלוטין". אמין אמר לה: "אני רוצה פנטומים." מאיר הגיבה בתדהמה: "אנחנו לא מייצרים פנטומים; אנחנו קונים אותם מארצות הברית, כשאנחנו יכולים... למה לך פנטומים?" אמין השיב: "כדי להשתמש בהם נגד טנזניה."

אך כעבור זמן קצר, בשנת 1972, הוא ניתק את היחסים עם ישראל בעקבות ביקור של מועמר קדאפי, שסיפק לו סיוע צבאי וכלכלי בתמורה לניתוק הקשרים.

בשביל זה יש חברים

בשנת 1971, גורשו הישראלים מאוגנדה, אך בורקה שמר על יחסים טובים עם אידי אמין. לאחר שפרשיות שחיתות במשרדי הנספח הצבאי באוגנדה הובילו לחקירה, הוחלט כי בורקה יעזוב את אוגנדה בהקדם. אולם, זמן קצר לאחר שובו של בורקה לאוגנדה כדי "לסגור עניינים", אמין הכריז על ניתוק היחסים עם ישראל וגירוש כל הישראלים תוך 20 שעות. יש הטוענים כי ההחלטה הפתאומית נבעה גם מתחושת בגידה ונקמה על סילוקו של בורקה. לטענת בורקה, אמין היה מנתק את היחסים בכל מקרה, אך אם היה נשאר בתפקידו, היה עושה זאת בזהירות רבה יותר.

בתוך 20 השעות שנותרו, השמידו אנשי השגרירות ומשלחת צה"ל את כל המסמכים שהיו ברשותם, כאילו רצו למחוק את כל העקבות מהקשר ההדוק בין שתי המדינות.

ביום ראשון, 27 ביוני 1976, מטוס איירבוס של חברת "אייר פראנס" נחטף לאחר המראה מנמל התעופה בן גוריון, בדרכו לפריז, ועצר באתונה. ארבעה נוסעים מסתוריים, זוג גרמני ושני פלסטינים, עלו למטוס באתונה. בשעה 12:35, השתלטו הארבעה על המטוס.

המטוס החטוף נחת תחילה בלוב, ולאחר מכן המשיך לנמל התעופה באנטבה שבאוגנדה. עם נחיתתו באנטבה, הצטרפו לחוטפים עוד ארבעה גברים פלסטינים חמושים.

אידי אמין, שהיה ידוע בקשריו עם אש"ף, הציע לחוטפים את שגרירות ישראל לשעבר באוגנדה כמטה פעולה. המטוס שנחטף הוזמן לנחות באנטבה, והחוטפים דרשו את שחרורם של 53 אסירים חברי אש"ף בתמורה ל-256 בני הערובה (כן, היו זמנים). אמין אף ביקר את בני הערובה יותר מפעם אחת.

כך הפך נמל התעופה באנטבה, שהיה בעבר זירת שיתוף פעולה ישראלי-אוגנדי, לזירה של טרור בינלאומי. ואז, כשהכל נראה אבוד, כל העיניים נשאו אל הקשרים והטלפונים של בורקה עם אידי אמין.

השיחות לפני המבצע

שר הביטחון שמעון פרס לחץ את ידו של בורקה בחיוך חטוף, ובלי לבזבז זמן עבר היישר לעניין. "מהו סדר הכוחות של הצבא האוגנדי?", שאל בתקיפות. "מה הרמה המקצועית של הקצינים שלהם? חיל האוויר? חילות היבשה? מה לימדת אותם?". "לא הרבה", השיב בורקה ביובש. "דברים בסיסיים. זה לא צבא... אפילו ב-48' היינו במצב טוב יותר".

בורקה התיישב ליד הטלפון. פרס, ליד שלוחה שנייה. בחדרים הסמוכים התמקמו יועציו של פרס יחד עם מזכיר חמוש בעט, מוכן לרשום כל מילה שתיאמר. כשהגיע הזמן להתקשר, כולם הרימו את השפופרות בו-זמנית, עיניהם נעוצות בשפתי בורקה.

על הקו היה אידי אמין. קולו של הדיקטטור האוגנדי נשמע מבודח, כמעט נינוח. "ברוך!", קרא בשמחה מזויפת, "כמה זמן עבר מאז שדיברנו?". בורקה, בטון נייטרלי ומחושב, השיב לו. הוא לא דיבר כקולונל, לא כשליח של מדינת ישראל, אלא כחבר המבקש טובה אישית. "אני מדבר מהבית", הדגיש, מנסה להדק את האווירה. "ואני", ענה אמין, "מדבר מנמל התעופה. לא ישנתי שלושה ימים".

בורקה לא טרח לשעמם את אמין בדיבורים על טובתה של ישראל או טובתה של אוגנדה. במקום, הוא התמקד בטובתו האישית של הדיקטטור. "יש לך הזדמנות גדולה", אמר לו, "להיכנס להיסטוריה". הוא מנה באוזניו את שמות העיתונים האמריקאיים והאירופיים שהשמיצו אותו, כאילו דיבר בכאב של חבר נאמן. "זו ההזדמנות שלך להשתיק אותם", המשיך, "ולהוכיח שאתה אדם גדול".

במשך ארבע שיחות ניסה בורקה לשכנע את אמין. הוא דיבר ברכות, אך גם בנחישות, תוך שהוא משרטט את ההשלכות האסטרטגיות של צעד כזה או אחר. אך אמין, כדרכו, היה עקשן. ב-3 ביולי 1976, כוחות צה"ל תקפו את שדה התעופה באנטבה במסגרת "מבצע אנטבה". כמעט כל בני הערובה שוחררו, פרט לאישה ישראלית אחת שאושפזה בבית החולים באותו זמן. חיל האוויר האוגנדי ספג מכה קשה, כאשר חלק משמעותי ממטוסי הקרב שלו הושמדו. בתום המבצע נרצחה בת הערובה המאושפזת בפקודתו הישירה של אמין.

שיחות ידידותיות

שיחות הטלפון בין בורקה לאמין הפכו מהר מאוד לסנסציה. הפרוטוקולים המלאים דלפו לעיתונות, ושימשו כהוכחה לרבים שאידי אמין אינו אלא ילד מגודל, שוטה ופרימיטיבי. בורקה עצמו תיאר אותו מאחורי גבו כאדם "לא מאוזן ואפילו רעוע בנפשו".

אחרי כל מה שעוללה ישראל ליוקרתו האישית ולתדמית צבאו, קשה היה להסביר כיצד המשיך אמין לראות בבורקה חבר קרוב. הוא שפך את לבו בפניו, סיפר לו על בעיותיו האישיות, ואפילו העז לבקש ממנו להשתדל אצל ממשלת ישראל שישגרו לו אספקת נשק.

בריאיונות שנתן בורקה לעיתונות, לעיתים תמורת תשלום ולעיתים מתוך רצון לחשיפה, הוא תיאר כיצד הציל את אמין בעודו רמטכ"ל בצבא אוגנדה מתוכניות חיסול שרקם הנשיא הקודם, מילטון אובוטה.

בורקה בר-לב לא סלח עד יומו האחרון על החשדות בשחיתות נגדו שעה ששימש כנספח צבאי באוגנדה. בסוף ימיו, בורקה עקר ללוס אנג'לס, בריאיון אחרון אמר כי על שירותו כנספח צבאי באוגנדה היה צריך לקבל מדליות ולא ועדת חקירה.

>> למגזין המלא - לחצו כאן

כעבור שלוש שנים פורסמה באחד העיתונים הידיעה הבאה:

"אידי אמין דאדא, שליטהּ המודח של אוגנדה, התקשר בימי שלטונו האחרונים כמה פעמים אל ידידו הישראלי בעבר, אל"מ (מיל.) ברוך בר-לב, כדי לבקש את עזרתו. ואולם, אל"מ בר-לב איננו נמצא עתה בארץ, וביתו בכפר שמריהו מושכר. הדייר המתגורר עתה בבית זה סיפר כי אידי אמין עצמו דיבר עמו וסיפר לו כי מצבו קשה מאוד וכי הוא זקוק לעצות מידידו".

קרדיט | Israel’s Clandestine Diplomacies, הטנק, חשופים בצריח, עיתונות התקופה ועוד.