בימים האחרונים אנו עדים לתפנית דרמטית ביחסי ישראל-איראן, כאשר הרפובליקה האיסלאמית חרגה פעמיים מדפוס פעולתה המסורתי. במקום להסתפק במלחמת ההתשה שניהלה עד כה, בחרה איראן לבצע מתקפה ישירה וחסרת תקדים על שטח ישראל, תוך שימוש במאות טילים בליסטיים וכלי טיס בלתי מאוישים. בצעד זה, שמהווה הסלמה משמעותית, לקחה על עצמה איראן סיכון ניכר של הידרדרות למלחמה כוללת עם ישראל ואף למלחמה אזורית רחבה. תרחיש כזה עלול להוביל לפגיעה משמעותית במתקני הגרעין ובתשתיות הנפט האיראניות, מה שיסב לכלכלתה נזק כבד.
חשוב להבין כי מהלך זה מנוגד לאסטרטגיה ארוכת הטווח של איראן. במקור, טהראן לא תכננה להכריע את ישראל במהלך צבאי אחד מכריע, אלא דבקה באסטרטגיית התשה מתמשכת שמטרתה להביא לקריסה פנימית של ישראל. לצורך כך, במשך שנים רבות, בנתה איראן בשיטתיות טבעת חנק סביב ישראל באמצעות שורה של ארגונים שלוחים ברחבי המזרח התיכון, אותם ציידה באמצעי לחימה מתקדמים הכוללים טילים, רקטות וכטב"מים. מטרת האסטרטגיה האיראנית הייתה ועודנה למנוע את שיבתם של עשרות אלפי העקורים הישראלים לבתיהם בגבול הצפון, תוך יצירת מציאות של איום מתמיד מכל החזיתות, במטרה להביא להתמוטטות כלכלית וצבאית של ישראל.
נקודה משמעותית שיש לציין היא תפקידה של הממשלה הנוכחית בשינוי המצב. מאז אירועי השביעי באוקטובר, ננקטה מדיניות מכוונת להעלאת המעורבות האיראנית בפעילות הטרור לחזית הבמה. מדיניות זו שמה קץ ליכולתה של איראן להסתתר מאחורי שליחיה השונים, וחשפה כל צעד שלה לעיני העולם. כתוצאה מכך, מצאה עצמה איראן במצב שבו נאלצה לתקוף את ישראל ישירות, כביכול "להגן על כבודה" - צעד שנחשב חסר תקדים ומשנה את כללי המשחק האזוריים.
למרות ההסלמה המשמעותית, גורמים משני הצדדים מעריכים כי בשלב הנוכחי מדובר בהחלפת מהלומות צבאיות מבוקרת, כאשר שני הצדדים עדיין מנסים לשלוט ברמת העימות ולהימנע ממלחמה כוללת. בהקשר זה, ממשל ביידן העביר מסר חד-משמעי לשני הצדדים בדבר התנגדותו הנחרצת למלחמה כוללת במזרח התיכון. התנגדות זו נובעת משני שיקולים עיקריים: החשש מהשפעת המלחמה על מערכת הבחירות האמריקנית, והדאגה מעליית מחירי הנפט העולמיים במקרה של תקיפה ישראלית על תשתיות הנפט ומתקני הגרעין האיראניים.
לאיראן יש אינטרס ברור בשמירה על יחסים תקינים עם הממשל האמריקני הנוכחי. היא מעוניינת בניצחונה של קמלה האריס בבחירות לנשיאות ארה"ב, בתקווה לקדם עמה הסכם גרעין חדש ולהביא להסרת הסנקציות הכלכליות המכבידות. מנגד, הדרג המדיני בישראל נוטה לטובת ניצחונו של דונלד טראמפ, אך גם הוא אינו חותר לעימות צבאי מקיף עם איראן, אלא מעדיף להתמקד בהרתעתה.
במערכת הביטחון הישראלית קיימת הערכה ברורה לפיה תקיפה ישראלית על יעדים אסטרטגיים משמעותיים באיראן תגרור תגובת נגד מיידית בדמות מתקפת טילים נוספת על ישראל, מה שעלול להוביל לסבב נוסף של חילופי מהלומות בין המדינות. מעבר לכך, איראן מאיימת כי תקיפה ישראלית עשויה להוביל לשינוי אסטרטגי ביחסה לסוגיית הגרעין. ב-7 באוקטובר פרסם האתר האיראני "איראן נוואנס", המזוהה עם משרד החוץ האיראני, מאמר המרמז כי תקיפת מתקני הגרעין האיראניים עלולה להוביל דווקא להאצת תכנית הגרעין האיראנית, בניגוד למטרה המקורית של התקיפה.
בהקשר זה, העיתון הערבי "א-שרק אל-אווסט" דיווח על מהלך אמריקני מעניין, לפיו ארה"ב אישרה לישראל להפחית פעילות צבאית ישירה נגד איראן לטובת הגברת התקיפות בלבנון ונגד קבוצות התנגדות אחרות. על פי הדיווח, גישה זו עשויה להוביל להרחבת הפעילות נגד יעדים בסוריה, עיראק ותימן, שיהפכו למוקד העימות במקום איראן עצמה. לפי הפרשנות בעיתון, אסטרטגיה זו נועדה להחליש את "ציר ההתנגדות" - קואליציית הגורמים הפרו-איראניים באזור - ובכך להתמודד בעקיפין עם ההשפעה האיראנית מבלי להסתכן בעימות ישיר. יתרה מזאת, הסלמה בזירות אלו עשויה לספק הצדקה לתקיפה עתידית נגד איראן, שתוצג כתגובה להסלמה האזורית.
במאמר הנזכר הועלה גם איום משמעותי נוסף - האפשרות שאיראן תפרוש מהאמנה למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT) במקרה של תקיפה על מתקני הגרעין שלה. איראן חתמה על אמנה זו בשנת 2003, המאפשרת לפקחי האו"ם לערוך ביקורות פתע במתקני הגרעין שלה. פרישה איראנית מהאמנה עלולה ליצור אפקט דומינו מסוכן, שבמסגרתו מדינות נוספות באזור עלולות לצאת גם הן מהאמנה.
נקודה מעניינת נוספת היא שתקיפה על מתקני הגרעין האיראניים עלולה לחולל מהפך של 180 מעלות במדיניות הגרעין המוצהרת של איראן. כיום, איראן טוענת בעקביות שאין לה תכנית גרעין צבאית, ומסתמכת על פסק הלכה (פתווה) של המנהיג העליון עלי ח'מינאי האוסר על פיתוח ושימוש בנשק גרעיני. אולם תקיפה ישראלית על מתקני הגרעין עלולה לשנות תמונה זו מן היסוד, ולספק להנהגה האיראנית תירוץ להכשיר את תכנית הגרעין הצבאית החשאית שלה בטענה של הגנה עצמית. שינוי כזה במדיניות האיראנית עלול להצית מרוץ חימוש גרעיני אזורי, כאשר מדינות כמו סעודיה, מצרים וטורקיה עשויות לשאוף גם הן להשיג יכולות גרעיניות.
בחינת כל התרחישים האפשריים מציגה תמונה מורכבת, לנו נותר רק לקוות כי יתן ה' בלב מקבלי ההחלטות לבחור בתגובה שמצד אחד תפיק את המירב מבחינת השבת ההרתעה שנראה כי אבדה, מאידך גיסא לא תגרום להסלמה למלחמה כוללת שיכולה לגרום נזק רב לשני הצדדים.