היום עמדנו המומים (או שלא) מול מתקפה חסרת תקדים של איראן. זו לא הפעם הראשונה בשנה האחרונה ובל נשכח שכל מה שעברנו עד ליום זה בשליחותה ומגרורותיה. זו לא הפעם הראשונה שהעם היהודי עומד מול אידיאולוגיה רצחנית הקוראת להשמידה וזו לא הפעם הראשונה שהעולם כולו עומד מול אידיאולוגיה רצחנית המאיימת עליו; ובאופן אבסורדי זה לא הפעם הראשונה שבזמן שיש כאלה הרוצים להשמיד את האויב יש שקוראים להסדר מדיני ולהפסקת אש.
את הדמיון הבולט ביותר ניתן לזהות מערב מלחמת העולם השנייה: יש הרבה קווי דמיון בין האירנים לגרמניה הנאצית. מטרת שניהם להשמיד את העם היהודי. מטרת שניהם לכבוש חלקים מהעולם, בין אם בשל האמונה בגזע העליון ובין אם בשל רצון להפיץ ולכפות את האסלאם השיעי על העולם.
השבוע לפני 86 שנה עמד נוויל צ'מברליין בלונדון והכריז: "השגנו שלום בדורנו". את ההכרזה קיים לאחר שחתם על הסכם מינכן, שבמסגרתו בריטניה וצרפת איפשרו להיטלר לספח את הסודטים מצ'כוסלובקיה, במטרה למנוע מלחמה כוללת. וינסטון צ'רצ'יל, שהיה חבר פרלמנט מהשמרנים, התנגד בחריפות למדיניות הפייסנות של צ'מבר ולחתימת ההסכם, בטענה שהיא מובילה לאסון ולא לשלום.
כמו האיראנים- היטלר כבר ב-1925 בספרו, כתב על כוונותיו לכבוש את אירופה ולהשמיד את העם היהודי. מייד עם עלייתו לשלטון, החלה גרמניה להתחמש עד שב-1938 הצהיר היטלר: "בנינו צבא שאין לו אח ורע בהיסטוריה"; ובאותו הזמן מדינות המערב: בריטניה וצרפת אפילו לא בונות תוכנית חימוש שתכין אותם למלחמה, לא זו בלבד, הם מתגאות בהסכם שלום מדומיין. כשב-1938 גרמניה מתחילה לממש את שאיפות הכיבוש שלה עם סיפוח אוסטריה, נראה שהמערב עדיין עוד לא הבין את כוונותיו של היטלר וכך אפשר לו לכבוש את צ'כוסלובקיה; באותו הזמן (30 בספטמבר 1938), נואם צ'רציל את נאומו הידוע: "היה עליכם לבחור בין חרפה למלחמה בחרתם בחרפה ותקבלו גם מלחמה".
ונחזור להווה- עם עלייתה של הרפובליקה האסלאמית לשלטון באיראן, היא הצהירה על רצונה לכפות את האסלאם השיעי בעולם ולהשמיד את ישראל. כמו גרמניה הנאצית: היא משתלטת על מדינות באזור לבנון ועל חלקים מתימן עיראק וסוריה. אין לדעת איך יסתיים הסיפור עם איראן אבל ההיסטוריה מוכיחה שהעם היהודי היה שאנן ולא נקט בפעולה אל מול איומים שעמדו מולו ונגמרו באסון, גם העולם הדמוקרטי לא תמיד השכיל לנקוט בפעולה בזמן. דבר שעלה במחיר דמים מרובים.
אולי המניעים והיכולות של איראן וגרמניה הנאצית לא דומות, אך הסכנות, ההתקדמות האיטית למקום מסוכן וחוסר היוזמה; ואף הכניעה של המערב דומים. מלחמות שלא הצליחו מנהיגים ועמים לצפות מעידים אולי על חוסר יכולת של האנושות לזהות דינמיקה מסוכנת בתחילתה. התחושה המונוטונית שמאפיינת תהליך איטי אולי היא שהביאה לאסונות גדולים. לפני השבעה באוקטובר כמעט ולא נשמעו קולות המתריעים מפני סכנה קיומית, אך לאחר מכן, בפתע פתאום כולם התעוררו מתרדמתם ושאלו בפיקחות: מה היה קורה אילו איראן, חיזבאללה וחמאס; וכל שבע החזיתות היו פותחים בבת אחת מתקפה על ישראל- האם ישראל לא הייתה בסכנה קיומית? (מבלי להיכנס לשאלה האם הסכנה הקיומית אכן קיימת).
עצם העובדה שאותם אנשים לא העלו את אותה שאלה לפני השבעה באוקטובר, אולי מצביע שוב על חוסר היכולת של האנושות לזהות סכנה קיומית מתפתחת בתוך מציאות זוחלת. ההבדל בין איראן לבין איומים אחרים שהיו בהיסטוריה על העולם הוא היכולת שלה להסיג נשק גרעיני, דבר שיעשה את המלחמה נגדה לבלתי אפשרית ולא יהיה דבר שיוכל לעצור אותה. אם המערב לא יעצור את איראן היום יתכן ולא תהיה לו הזדמנות שנייה כמו שהיה במלחמת העולם השנייה.