נכון שהכותרת ממש מרגיזה? "שימותו כולם!!!", "לשטח את עזה!!!". כל אלו אמירות ומחשבות לגיטימיות לחלוטין של ישראלים רבים שחוו בשבעה באוקטובר את הרצח הגדול ביותר של יהודים עלי אדמות מאז שואת יהודי אירופה.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
אבל האם האמירות הללו, שיוצאות מהבטן ומהרגש מועילות לנו כדי להסביר לאחרים, ואולי אפילו לעצמנו מדוע מה שישראל עושה בעזה הוא לגיטימי? התשובה לכך היא כנראה שלילית.
אם ניצמד לשכל, אם נדמיין שתושבי עזה אינם אסלאמיסטים ברברים צמאי דם, אם נדמיין תינוקות נורבגים תכולי עיניים וזהובי שיער שמתים תחת הפצצות, אם נעזוב לרגע את מה שאנחנו יודעים על האופי הרע של אויב הגלות האחרונה, נצטרך לתת תשובות לעצמנו ולעולם מדוע זה בסדר להרוג 36,000 בני אדם.
ספוילר: זה לא רק בסדר, זוהי חובתה של מדינת ישראל בשעה זו.
ובכן, לשאלה הנ"ל יש שתי תשובות שאינן זהות אך שתיהן נכונות לא פחות האחת מהשנייה. קיימת התשובה המוסרית לשאלה אם זה בסדר להתעלם ממות ילדים ואזרחים בנזק משני, וישנה גם את התשובה שנצטרך לתת לבית הדין הבינלאומי בהאג, התשובה שיצטרכו דיפלומטים ומסבירנים לתת לכלי תקשורת זרים.
או במילים אחרות: יש את האמת האבסולוטית - ויש את החוק הבינלאומי, שאינו תמיד נצמד לאמות המוסר של תורתנו הקדושה, או מוסר בכלל.
לצורך ההמחשה, נעמיד בפניכם דילמה אתית ממדרגה ראשונה: נניח, אדם שהכיר את הצורר הנאצי ימ"ש בקטנותו, ידע ברוחו כי הילד שעומד לפניו עתיד להרוג שישה מיליון יהודים, או 6 מיליון בני אדם בכלל. האם מותר לאותו אדם להרוג את היטלר הקטן? והאם זה מוסרי להרוג את אדולף הקטן?
ובכן אלו שתי שאלות שונות. כי לשאלה הראשונה התשובה היא כמובן שלילית, אך לשאלה השנייה, האם מוסרי להרוג אדם שעתיד לרצוח שישה מיליון בני אנוש, כמובן שהתשובה היא חיובית. כלומר: החוק הבינלאומי או החוק בכלל אינם תמיד תואמים את אמות המוסר של התורה שאמרה על שבעה עממין "לא תחיה כל נשמה", או אפילו את המוסר המערבי המודרני.
בלתי מעורבים
חובתה של ישראל להיצמד לחוק הבינלאומי וזאת מכמה סיבות. הראשונה היא הצורך של ישראל בידידים בזירה הבינלאומית ובליגיטימציה כל שהיא בקהילת אומות העולם.
נרצה או לא, כל עוד לא בא משיח צדקנו, ישראל נסמכת על המסחר הבינלאומי, על מערכת המסחר בנשק הבינלאומי, והרבה מאוד על הכספים של ארה"ב.
ובכלל. חוק הוא דבר חשוב, גם אם הוא אינו מובן או אפילו אם לפעמים הוא אינו צודק כמו במקרה שלנו. "אלמלא מוראה של מלכות איש את רעהו חיים בלעו", ומשום כך אמנות בינלאומיות מיועדות ליצור סדר עולמי בג'ונגל המכונה כדור הארץ.
לא ייתכן שכל אחד יעשה לפי מה שנראה לו, ומחויב המציאות שתהיינה אמות מידה מוסכמות לצורך הסדר העולמי.
מהסיבות הנ"ל ברור שישראל צריכה לעשות כל שביכולתה כדי להימנע מפגיעה באזרחים ולהיצמד לאמות המידה שנקבעו על ידי האומות, והיא אכן עושה זאת.
התשובה המוסרית
כהקדמה יש להדגיש שאין בכתבה זו קריאה להרג אזרחים. כפי שהודגש, על ישראל להיצמד לחוק הבינלאומי בכל מקרה, גם אם הוא אינו מוסרי, והוא אינו.
וכאן נשאלת השאלה, לעם המוסר והתורה, מדוע באמת זה בסדר להרוג כל כך הרבה בני אדם? גם אם נצא מנקודת הנחה ש-30,000 מתוך אותם עזתים הם מחבלי חמאס צמאי דם, עדיין מתו כמה אלפים שמכונים "בלתי מעורבים", בהם ילדים רכים, תינוקות, נשים וזקנים.
ובכן, התשובה הפשוטה ביותר היא: הפלסטינים הם האויב. העם הפלסטיני הוא עם צמא דם, על נשיו, זקניו וטפיו, שכל חפצו הוא למגר את העם היהודי מעל פני האדמה.
הפלסטיני הקטן יונק מחלב אימו את השנאה ל"יהוד" והאם שולחת את בנה לשורות חמאס כדי לטבוח, לפצוע, לרצוח, ולעשות עוד דברים נוראיים שאין הדעת סובלת, כפי שחווינו בבוקר שמחת תורה.
לכל מחבל חמאס יש אמא, וגם למחבלי הנוחב'ה שרצחו, אנסו וטבחו בדרום ישראל בבוקר הנורא ההוא - יש ילדים אותם הוא מחבק כשהוא חוזר מהעבודה. אם ששולחת את בנה לרצוח יהודים היא בת מוות לא פחות מיוצאי חלציה.
"אין בעזה בלתי מעורבים", אמרו חיילים שחזרו משם ומי כמוהם יודע. התרבות הפלסטינית המודרנית אינה גדלה על "התנגדות" כפי שהם מנסים לתאר זאת, אלא על אנטישמיות נאצית ואכזרית. על רצון להרוג כמה שיותר מה"יהוד". הם אפילו לא קוראים לנו ישראלים. הם קוראים לנו "יהודים".
האידאולוגיה של הפלסטינים בעזה מבוססת על רעיון האיסלאם הקיצוני ששולח את הכופרים למותם ומשווה את היהודים לקופים וחזירים. בדיוק כמו דאע"ש - רק ביותר גרוע.
רובם ככולם של העזתים הם בני מוות, אלא שהחוק הבינלאומי ואף הישראלי אינו מאפשר לעשות זאת, וכמובן שעל צה"ל להיצמד לחוק.
אבל האם מבחינת המוסר נכון להרגיש איזה שהוא צער במותם של חיות הטרף הללו? ממש לא. כי זה או אנחנו - או הם. למרבה המזל, אין חוק בינלאומי שמחייב לחוש צער במוות של אויב אכזר שכל רצונו הוא להרוג אותך.
ואם נניח ש"אולי ימצאו חמישים צדיקים בתוך העיר", שאינם חפצים במות יהודים, וששנאת ישראל אינה יוקדת בליבם, כל שנותר לנו לקוות הוא שלא נפגע בהם לרעה. ואם הם ייפגעו, זה אכן עצוב. אבל גם אם כן, צריך לזכור שישראל עושה כל שביכולתה כדי להיצמד לחוק הבינלאומי שנועד למנוע פגיעה באזרחים חפים מפשע.
התשובה החוקית - הדיפלומטית
אם את הדברים הנ"ל ניתן לומר מאחורי הקלעים ובחדרים סגורים, המציאות היא שאמירות כאלו בפלטפורמות תקשורתיות וציבוריות אינן "עוברות מסך", וגם אינן מצדיקות לפי החוק הרג אזרחים - וטוב שכך.
אכן, הדבר הראשון שהעולם צריך לדעת הוא שישראל עושה כל שביכולתה כדי למנוע הרג אזרחים, והיא אכן עושה זאת.
צה"ל, האמון על שמירת חיי האזרחים ברצועת עזה מפרסם הודעות בשפה הערבית המורות לאזרחי עזה להתפנות מאזורי לחימה.
צה"ל, שולח מסרונים לבתי אב שהבניין שלהם עומד להיות מופצץ.
צה"ל, פיזר מתחילת המלחמה מאות אלפי ואולי מיליוני פלייארים לאוויר עזה, המתארים לאזרחים כיצד עליהם לפעול כדי לעזוב את אזורי הלחימה, ועל הדרך גם מאבד את אפקט ההפתעה מול האויב הלוחם.
צה"ל, דואג לאזרחי עזה באוכל וסיוע הומניטרי, אותו הוא מאפשר להכניס לתוככי הרצועה, סיוע שברובו מגיע לפיות האויב שטבח בנו בבוקר הנורא של שמחת תורה.
צה"ל, "מקיש בגג" של בניינים אותם הוא עומד להפיל.
צה"ל, עושה הכל כדי למנוע מוות של אזרחים, ממש לא תמימים. ואת המסר הזה צריך להדהד לעולם יומם ולילה. העולם צריך לדעת שישראל עושה פעולות שאין אף צבא בעולם שנוקט בהן כדי להציל חיי אדם.
הדבר השני שהעולם צריך לשמוע הוא שישראל נלחמת באויב שמקדש את מות בניו, על נשיו, טפיו וזקניו, ומתוך כך מסתתר בין אזרחים כדי שהם ימותו, כדי שישראל תהיה מבודדת, כדי שהעולם לא יתמוך בחיסול הרעיון של "הפתרון הסופי" הפלסטיני כלפי יהודים בארץ ישראל.
המשוואה היא פשוטה, והיא תואמת באופן מלא גם לחוק הבינלאומי: אם לא נחסל מחבלים שמסתתרים בין אזרחים - בגלל שהם מסתתרים בין אזרחים, ניתן לגיטימציה ועידוד לטרוריסטים בכל רחבי העולם לפעול מתוך מרכזי אוכלוסייה, באופן שימנע את מיגור הטרור העולמי.
היום זה בעזה, מחר זה בברלין, מחר זה בבריסל, מחר זה בפריז.
ישראל חייבת להסביר לעולם שחיסול מחבלים הוא הכרחי גם על חשבון חיי אזרחים "תמימים", כי אם לא - הנה מצא לו הטרור דרך נוחה במיוחד להימלט מן העונש, והוא ימשיך לרצוח ולטבוח ללא חשש.
את הדברים נסיים בסעיף 19 לאמנת ז'נבה הקובע שמותר לכוח צבאי בשעת מלחמה לפגוע בבית חולים - כן, בבית חולים (!), גם אם שוהים בו אזרחים, במידה והוא משמש את האויב לצרכים צבאיים.
"ההגנה שזכאים לה בתי חולים אזרחיים לא תיפסק, אלא אם הם משמשים, מחוץ לתפקידיהם ההומניטריים, לעשיית מעשים המזיקים לאויב. עם זאת, ההגנה לא תיפסק אלא לאחר שנמסרה התראה ראויה בעוד מועד הקובעת, בכל המקרים הנאותים, מגבלת זמן סבירה, ולא שעו להתראה".