זו תמונה דרמטית שצרובה בזיכרון הלאומי. שורה של חיילים, גוחנים על העפר. קסדות לראשם. הם ממששים בידיהם, מחפשים חלקי גופות של חבריהם.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
האירוע היה מחריד. למעשה מדובר בצמד של אירועים שהתרחשו ברציפות יום אחרי יום בשלהי חודש אייר תשס"ד, השבוע לפני עשרים שנה ברציפות, מעט יותר משנה לפני ההתנתקות.
האירוע הראשון אירע בכ' באייר. באותו יום נכנס כוח משוריין של חטיבת גבעתי בצה"ל לבצע פעולה בשכונת זייתון שבפאתי העיר עזה.
זו שכונת טרור. השייח המחבל אחמד יאסין, מייסד החמאס, התגורר בה. בשבועות האחרונים צה"ל חזר להילחם בה אחרי שכבר יצא ממנה בסבב הראשון של מלחמת חרבות ברזל.
אלא שבסיום הפעולה, לקראת היציאה מהשכונה, גילו הלוחמים שנגמ"ש שהיה עמם ובו חיילים נעלם. סריקה שנערכה בשטח חשפה את התמונה המחרידה: מחבלים הצליחו לפוצץ את הנגמ"ש על יושביו. הוא התפוצץ לחלוטין. שישה חיילים נהרגו.
זה היה רק ההתחלה. כעבור יום נורה טיל RPG מסמטה לעבר נגמ"ש נוסף של צה"ל, הפעם בקצה הדרומי של רצועת עזה. הנגמ"ש הכיל כמויות של חומר נפץ, במשקל טון, והתפוצץ. הפיצוץ היה מחריד וקצין וארבעה חיילים נהרגו בו.
רצף הפיגועים הללו חקוקים בהיסטוריה של צה"ל. צוותים של צה"ל פעלו על מנת לחלץ את הגופות. המחבלים ירו ללא הפוגה ובמהלך מבצע החילוץ, שבוצע תחת אש, נהרגו שני חיילים נוספים שאבטחו את האזור.
במהלך החילוץ צולמה התמונה הבלתי נתפסת שבה לוחמים מחפשים את חלקי גופות חבריהם. התמונה כצפוי עוררה גל של דיונים. בין ימין לשמאל. הראשונים ראו בה את גבורת הלוחמים האמיצים, האחרונים הצביעו עליה כסימן לכך שיש לצאת מעזה.
כעבור כשנה ארעה ההתנתקות.
"צינור החמצן"
הפיגוע השני ב"אסון הנגמ"שים", והמקום שבו צולמה התמונה המדוברת, אירע במקום שהוא אולי האסטרטגי ביותר ברצועת עזה - ציר פילדלפי.
יש המכנים את הציר הזה כ"צינור החמצן" של החמאס. בלעדיו החמאס (בוודאי אחרי הסגר הכמעט מוחלט שהוטל עליו בידי ישראל לתקופות) לא יוכל להתבסס ולהתעצם - גם כלכלית ואזרחית ובעיקר צבאית.
רבות דובר בחודשים האחרונים, ובייחוד בתקופה האחרונה, על "מעבר רפיח" - מעבר הגבול בין רצועת עזה ובין מצרים. אבל מעבר רפיח הוא רק חלק מציר פילדלפי.
השבוע ביום רביעי, לקראת שעות הערב, צה"ל פרסם הודעה דרמטית ומשמחת. ציר פילדלפי כולו נמצא בשליטה מבצעית של צה"ל.
במקביל, פורסמו הנתונים על מה שאיתרו הלוחמים במרחב הציר. הנתונים הללו יכולים ללמד על השפעתו ועל חשיבותו בעיני החמאס.
במהלך הלחימה בציר פילדלפי, שהתרחשה אך לאחרונה, איתרו כוחות צה"ל 20 מנהרות החוצות בין עזה ומצרים. חלקן כבר הושמדו. לא ברור אם כולן מנהרות הברחה.
בנוסף, לאורך הציר גילו כוחות צה"ל עשרות רקטות המכוונות לשיגור לעבר ישראל. זאת לצד 82 פירים נוספים של מנהרות באזור הציר.
אבל מהו ציר פילדלפי? איפה הוא ממוקם ומה "הסיפור שלו"? מתי ישראל שלטה בו, ואיך למען השם ויתרה עליו לפני כ-19 שנה?
ציר פילדלפי
ציר פילדלפי הוא למעשה ציר לאורך הגבול הדרומי של רצועת עזה. מדובר ברצועה צרה הממוקמת בין עזה למצרים (בצד העזתי) - מהצד המזרחי של הרצועה, הגבול עם ישראל, ועד הים.
מאז הוקם הציר, בשנת תשמ"ב, עם כינון הסכמי השלום עם מצרים והעברת חצי האי סיני (החלק הנושק לרצועה ממצרים משתייך לחצי האי) למצרים, ישראל תמיד שלטה בציר.
גם בהסכמי אוסלו, שהעניקו לפלסטינים זכויות נרחבות בעזה וביהודה ושומרון, הציר נותר בידי ישראל, בשל חשיבותו. לפני כ-19 שנה, במסגרת תכנית ההתנתקות מרצועת עזה, יצא צה"ל לראשונה מהציר והפסיק לשלוט בו.
השבוע זה השתנה. בתקווה שלנצח. עד ביאת משיח.
מאיפה הפילדלפי?
אבל הציר, או לפחות החלק הנראה ממנו מעל פני הקרקע, הוא רק קצה הקרחון. הציר כולל כאמור את מעבר רפיח, שבו ניתן להעביר סחורות (בפיקוח).
אבל יש את החלק שאינו נראה. המנהרות. החפורות תחת הציר ובאמצעותן מעבירים המחבלים גם אמצעי לחימה ועוד.
לאורך השנים ניסה צה"ל להילחם במנהרות הנבנות. גם כשישראל שלטה בציר, המחבלים לא טמנו ידיהם בצלחת וניסו להילחם ולחפור מנהרות (אסון הנגמ"שים אירע בתקופה שבה ישראל שלטה בציר).
במלחמה הנוכחית, עם תחילת הפעולה ברפיח, החל צה"ל לנסות ולהשיג שליטה מחדש גם בציר פילדלפי. כאמור, השבוע ניתנה ההודעה כי השליטה הושגה.
אגב, אם התעניינתם, השם פילדלפי הוא שם רנדומלי ללא כל משמעות. אין לו קשר עיר פילדלפיה בארצות הברית ואינו מתכוון לבטא מסר או רעיון מסוים. השם נבחר באופן שרירותי בידי "מפת קוד" (מפה שבה ניתנים שמות קוד לצירי תנועה וכדומה) של צה"ל.
בערבית קוראים לציר "סאלח א דין" - כשמו של הכביש המרכזי ברצועה.