האנדרטה המרכזית בכיכר השהידים כמו עשרות כתובות הגרפיטי, מצביעה בצורה ברורה על מהות הכפר. אחד השמות המופיעים מעל האנדרטה שמפארת רוצחים היא של המחבל המתועב ראיד אלשנובי שרצח 19 אנשים בפיגוע התאבדות בקו 18, ב-3 במרץ 1996.
>> למגזין המלא - לחצו כאן
הכפר שמוגדר כמקום חמאסי עוין מייצר אין סוף אירועי טרור שלא פסקו גם מאז הטבח בשמחת תורה. רק בחודש האחרון, עשרות מקרים של ירי, זריקות אבנים, יידוי בקת"בים ומטעני חבלה. ביום חמישי בערב האחרון נלכד על-ידי הרבש"צ מחבל עם סכין שהגיע לחומש מכיוון בורקא. בכל השומרון כמו ביהודה ובנימין, נתקלים בניסיונות של המפגעים להרים את הראש מה שהצליח מספר פעמים כמו במקרה של הירצחו של הקדוש אלחנן קליין הי"ד מהיישוב עינב. הסיבה העיקרית לשקט היחסי השורר באזור הוא בסייעתא דשמיא בזכות פעילות אינטנסיבית ועצימה של כל הכוחות הפועלים במרחב.
היום אנחנו מצטרפים למבצע חסר תקדים של החטיבה המרכזית שומרון. "נכנסנו בכוח חסר תקדים", אומר מג״ד 7037, סא״ל במיל׳ צבי, "נסרוק על פי מידע מודיעיני עשרות בתים, נעצור חשודים ונחפש אמצעי לחימה".
אני מתמגן עם אפוד וקסדה ועולה לג'יפ עם המג"ד. נכנסים פנימה בשיירת כלי רכב, יש גם דחפור וכוח חבלנים. "המומחיות שלהם זה מטעני חבלה, אומנם מאולתרים אבל הם הצליחו לפגוע בנו עם אחד כזה", מסביר קצין המבצעים.
נסיעה קצרה ואנו מגיעים לנקודה הראשונה. בית שעל פי מידע מודיעיני יש שם אמצעי חבלה. החיילים נכנסים פנימה, אחרי כמה דקות אני ורכב המ"פ ממשיכים למבנה נוסף. אני נכנס איתם.
החיילים הופכים את הבית, כפי שזה נשמע. אין מגירה או ארון שלא נסרקים. בוידם שלם של בגדים מרוקן, כנ"ל העציצים המרוקנים מאדמה ונסרקים. כל הכפר בעוצר ובני המשפחה שנמצאים בבית עוקבים אחרי החיילים מחטטים להם בכל פינה. גם החצר מקבלת טיפול מסור וכל אבן נבדקת. אני לרגע מרגיש רע אבל כשאני שומע על הסיבה לחיפוש הזה, אני מבין שזה הכרחי. החיפושים בבית נעשים על פי אינדיקציות המגיעות ממודיעין על כלי נשק, מטעני חבלה ורצון לפגע. החיפושים בבית הזה מסתיימים ללא הצלחה. "הם הספיקו להוציא או להחביא", אומר לי המפקד אבל מעדכן אותי שבבית נוסף בכפר נמצאו 2 מטעני צינור ורימון הלם.
מה המטרה של המבצע? שאלתי את מג״ד 7037 סא״ל במיל׳ צבי והוא השיב: "להוריד את רף הטרור בשומרון, אנחנו עושים מבצעים כאלו בכל השומרון. עובדים בכל הכפרים ובתוך העיר שכם. לוודא שפחות יתאפשר לעשות טרור ופחות רצון. זה לא מבצע שקורה בפעם הראשונה, אבל היום ספציפית מדובר במבצע חסר תקדים שלא נעשה לפני כן. 17 שעות בכפר עם מאות לוחמים במבצע חטיבתי לסיכול טרור".
מי זה אנחנו?
"אנחנו גדודי המילואים של החטיבה, חברנו עם 7037. יש גם כוחות מג״ב, יחידה 636 וכוחות הנדסה וס״פ (סילוק פצצות) במילואים. הרוח כאן חזקה, רוצים לגמור את הסיפור הזה אחת ולתמיד".
הוא מספר לי גם על כך שהוא יחד עם חייליו נמצאים בגזרה מה-7 באוקטובר. הם החליפו את הגדודים הסדירים. מאז הם מבצעים יום ולילה פעילויות סיכול, פעם ביום מכניסים כוחות מיוחדים למקומות אחרים. כולל המקומות הכי בוערים כמו מחנות הפליטים בלטה ועסכר ואל תוך שכם.
אני יוצא עם החפ"ק מג"ד לעוד איתור. במידע המודיעיני נכתב שמדובר בדיר נטוש, אך טרם הכניסה החייל הראשון מזהה מטף כיבוי מוסלק בתוך ערימת פסולת. כולנו חוזרים לאחור ומחכים לחבלן שיגיע. כשהוא הגיע, נכנסתי מאחורי מחסה ואפילו לצלם לא יכולתי. אך לאחר בדיקה קצרה התברר שמדובר במטף תמים. החבלן מסביר לי שאי אפשר לקחת סיכון וספציפית כאן בכפר כבר היה חייל שאיבד כף רגל כתוצאה מכזה מטען בדיוק.
"למה נראה לך הם שמו את המטען הזה כאן בתוך הפסולת?! בשביל לנסות לטרטר אותנו שנפסיק לבדוק ואז יגיע פיצוץ", הוא מסביר. אחרי זיכוי המקום אנחנו נכנסים פנימה אל תוך דיר מטונף ומסריח ומלא ערמות פסולת ולכלוך. מחפשים ומחפשים גם כאן ללא הצלחה. אני טיפה מבואס שלא מצאנו איזה רובה קרלו ויוצא בדרכי חזרה החוצה.
תוך כדי נסיעה בכפר, הנהג נדרך. הוא צועק לנו "הנה הנה" ומגביר מהירות לעבר שלושה נערים שמבעירים ערימת עצים. "ככה זה מתחיל, קודם הם מתחילים שריפה קטנה ומכאן זה ממשיך לחסימת צירים, צמיגים בוערים, התפרעויות ומכאן הם יורדים לזרוק בקבוקי תבעירה על הכביש".
מדובר בשלושה קטינים, ולדברי הנהג יש נוהל מסודר לטיפול בהם. הנהג כורז להם בכריזה להרים חולצות ומבקש מהם תעודת זהוץ. "מה זו השריפה הזו שהדלקתם?", הוא שואל אותם בערבית והם ענו שזה בשביל להכין תה. "ואיפה התה?", לא היה להם מה לענות. "אז אנחנו נכין לכם בחדר החקירות".
אחרי מספר דקות הגיע כוח לקחת אותם, איתו גם ביני שטיין מ.פ. יצהר שמספר לי על המקום הספציפי בו הם נעצרו. "כאן זו כיכר השהידים וכפי שאתה יכול לראות על הקיר, המקום הזה מייצר המון המון שהידים".
אני שואל אותו על הפעילות והוא אומר ש"הגישה שלנו לפגוש את המחבלים ליד הבית שלהם, לא כשהם יוצאים לצירים או מגיעים אלינו. כמה שיותר עמוק בשטח, להרחיב את שטח ההגנה. המחבלים שתפסנו כאן אם היינו פוגשים אותם אצלינו זה כבר היה מאוחר מידי".
הסתובבתי ונכנסתי לבתים ראיתי את הפעילות. זה מוצדק לגמרי. אבל באיזה שהוא מקום זה מתסכל, כמה שאתה קוצץ את הדשא של הטרור הוא גודל שוב, זה לא מתסכל?
"זה מתסכל מאוד. ויש לנו על זה הרבה שיח בפלוגה אבל את האמת צריך להגיד. היום ירדנו מחומש לבורקה וכשאתה מסתכל מלמעלה ורואה את ארובות חדרה מתחתיך אתה מבין שאין אופציה אחרת. אנחנו חייבים לעשות את העבודה הזאת. אם אנחנו לא נהיה כאן המלחמה תהיה בחדרה. אם הם יבנו מדינה פלסטינית פה זה יכול להיות יותר גרוע מעזה, כי פה אתה רואה את הכפרים והישובים. אין אופציה אחרת. אנחנו פה כי אנחנו עוטף יהודה ושומרון. ולכן אנחנו נכנסים כמה שיותר פנימה".
אני יוצא ומקבל את ההודעה מדו"צ שמספר על נתוני המבצע שארך כ-17 שעות: בוצעו סריקות אמל״ח במעל 60 מבנים, שני עצורים סך הכל, עשרות חשודים תוחקרו. לאחר מעצר אחד המבוקשים, בוצעה איתו הסגרה של אמצעי לחימה בביתו עם הכוח ובה הוסגרו והושמדו 2 מטעני צינור. ממצאים: מטעני צינור, רימון הלם, שקית עם חומרים להכנת מטענים בשק, תרמילים, חלפ״ס, ציוד צבאי, דגלי חמאס, בקבוקי תבערה וצבע.
אני ממשיך בדרכי הביתה ולפתע רואה שלט גדול המכריז על העיר החרדית עמנואל. מאז שאני ילד אני זוכר את המדביקות של קמפיין הפרסום שלהם ששואל: "חצקל, בעמנואל כבר היית?!", כך שאני מחליט להגשים חלום ולבקר בעיר. האמת? המקום מפתיע. עיר מטופחת ומוארת. נוף מדהים ואוויר שאפשר רק לחלום עליו במרכז. מה שעוד יותר מפתיע זה עשרות בניינים שנבנים בכניסה לעיר. לא חלמתי לראות כזה מקום שוקק חיים.
בסיבוב קצר התרשמתי משלושה דברים עיקריים. הראשון הוא הניקיון. עטיפה אחת לא זרוקה בכל העיר. הדבר השני הוא החסידים. מתברר שיש במקום קהילה חסידית גדולה של חסידות סלונים, יש להם בתי כנסת, מקוואות וישיבות והם מאוד בולטים במרחב. הדבר השלישי הוא הכיכרות היחודיות שיש לעיר להציע. כיכר אחת עם מיצג של שולחנו וכיסאו של מרן הרב עובדיה וכיכר נוספת עם נבל מרשים ועליו הכיתוב שכה מאפיין את העיר "סובו ציון והקיפה, ספרו מגדליה".
