"או"ם שמום" | המערכה המדינית של ישראל

פרק שלישי: ערב המלחמה שררה מחלוקת קשה בקרב צה"ל באשר לסיכוי פריצת מלחמה. בעוד ראש אמ"ן נקט בעמדה כי לא צפויה מלחמה, ראש המוסד היה משוכנע כי מלחמה קשה עומדת בפתח.

בשנת 1973 - כשש שנים מאוחר יותר, כאשר הנהגת ישראל מודעת לכך כי המצרים מפתחים יכולת מאיימת, גם אם באותה עת הקונספציה הייתה כי פניהם לאיומים ולא למלחמה, עמדה ישראל בפני הדילמה, האם לערוך מתקפת מנע שתכה ביכולות המצריות.

ערב מלחמת יום כיפור, ישראל שיכורת ניצחון ממלחמת ששת הימים, זלזלה ביכולות אויביה להסב לה מפלה בשדה הקרב, וחששה להיתפס שוב כצד שפותח במלחמה. זו הסיבה כי גם ערב פריצת המלחמה כאשר התחזקו הידיעות המודיעיניות כי המצרים מכוונים למלחמה, סירבה הנהגת המדינה לגייס מילואים, צעד המשדר תוקפנות מלחמתית. אך נורא מכל, גם כאשר התקבלה ידיעת הזהב המודיעינית בליל יום כיפור, לפיה "הערב בשעה 6 תפרוץ המלחמה", התחייבה ראש הממשלה גולדה מאיר לשר החוץ האמריקאי הנרי קיסינג'ר, שישראל לא תהיה הראשונה לתקוף במכת מנע את אויביה.

בבוקר יום הכיפורים, שעות ספורות טרם פרוץ המלחמה, כאשר ההנהגה הישראלית כבר מפנימה כי אכן תפרוץ מלחמה באותו היום, אושר גיוס מילואים. היה זה מעט מידי ומאוחר מידי. בשעה 2 בצהריים פרצה המלחמה במלוא עוזה, ארבע שעות לפני המועד שהגיע בידיעה המודיעינית. שמועה מבוססת אומרת כי בשיחת הטלפון הראשונה שקיימה גולדה עם קיסינג'ר לאחר פרוץ המלחמה, הייתה שאלתו הראשונה, "מי ירה את הירייה הראשונה" רק לאחר שהבין כי הפעם ישראל לא פתחה במלחמה, נחה דעתו.

מאוחר יותר במהלך המלחמה, כאשר עמדה ישראל בפני קושי משמעותי לשרוד את המתקפה הקשה, הייתה זו ארה"ב וקיסינג'ר שדאגו למשלוחי נשק מאסיביים לישראל, שתרמו להצלחתה של ישראל להגיע להישגים, ולשנות את תמונת המצב מתבוסה משפילה להכרעה צבאית ברורה.

בדיעבד, ניתן לומר כי ישראל שנמנעה מגיוס מילואים ותקיפת מנע בהתאם להנחיה והאינטרס האמריקאי, שילמה מחיר כבד על כך בחיי אדם ובמפלה צבאית בראשית המלחמה, אך מאוחר יותר זכתה לגיבוי אמריקאי צבאי ודיפלומטי, במהלך שהפך אותה למעין מדינת חסות של ארה"ב.

בימים ההם בזמן הזה     

בנקודה זו אנחנו מגיעים למקום בו ההיסטוריה של מלחמת יום כיפור חוזרת על עצמה במלחמת שמיני עצרת. ולדילמה הבסיסית ביותר של כל מנהיג מדינה שאיננה מעצמה - ומדינת ישראל מסתבר, איננה מעצמה, האם עליו לפעול רק לפי האינטרסים של המדינה שבראשה עומד, ולהסתכן בתבוסה כאשר אין מי שיגבה אותו דיפלומטית וצבאית, או לציית להוראות של מעצמה עולמית כל-שהיא אשר מגבילה את ידיו מחד, אך מאידך מעניקה למדינתו חסות וגיבוי צבאי ודיפלומטי במקרה של התקפה.  

מדינת ישראל התנהלה בדרך כלל בתפר הדק, שבין שמירה על עצמאות מדינית, ובין מחויבות למעצמה אזורית - כצרפת, בשעתו - או מעצמה עולמית כארה"ב, כיום.

היה זה במוצאי 'מבצע קדש' 1956-ה'תשי"ז, במסגרתו כבשה ישראל בתמרון מהיר את חצי האי סיני ממצרים, גם היציאה למלחמה זו הייתה מעין "מתקפת מנע" ישראלית על מצרים בטרם זו תתעצם ותסכן אותה. לאחר המבצע המוצלח, שאף ראש הממשלה דוד בן גוריון, לשמור את חצי-האי סיני בשליטת ישראל, ואף הכריז על כינונה של "מלכות ישראל השלישית". אך איומים תקיפים שהגיעו מברית המועצות, שהייתה עוינת לישראל, ודרישתה הנחרצת של ארה"ב שבינה ובין ישראל לא היו באותן שנים "יחסים מיוחדים", הם שהכריחו את ישראל לסגת מההצהרות הנלהבות, ולהחזיר את חצי האי לידי מצרים.

היה זה מעין שיעור בינלאומי ראשון מסוגו למדינת ישראל הצעירה על מגבלות הכוח. מאז קיבלה מדינת ישראל עוד מספר שיעורים נוספים בנושא, חלקם, במחיר דמים נורא כמו במלחמת יום כיפור ובמלחמת שמיני עצרת.

אם נשוב לעניין מתקפות המנע, כאן חשוב להיזכר ב"דוקטרינת בגין" שטבע ראש הממשלה המנוח מנחם בגין לפיה יש להשמיד כל נשק בעל פוטנציאל לאיום קיומי על מדינת ישראל, מתוך עמדה זו יצאה ישראל להשמיד את הכור הגרעיני בעיראק בשנת 1981 למורת רוחה של ארה"ב. זה גם הרקע לתקיפת הכור הגרעיני הסורי על ידי ממשלת אולמרט ב-2007, לאחר שארה"ב סירבה לבצע את התקיפה.

מתקפת מנע שדווקא לא יצאה לפועל היא המתקפה על תוכנית הגרעין של איראן, על פי פרסומים שונים תוכננו מתקפות כאלו בממשלת נתניהו השנייה בין השנים 2010-2012, אך אלו לא יצאו לפועל בעיקר עקב היעדר הסכמה פנים-ישראלית לתקיפה, והתנגדות אמריקאית משמעותית לתקיפה מסוג זה.

ולימינו אנו, עם פרוץ המלחמה הנוכחית פורסמו דיווחים בתקשורת, לפיה דרשו גורמים בממשלה מתקפת מנע מול חיזבאללה בצפון, יוזמה זו סוכלה על ידי ראש הממשלה בסיוע אמריקאי. במאמר הקודם שיערנו כי על רקע הרצון האמריקאי להימנע מסחרור המזרח התיכון במהירות לתוך מלחמה אזורית כוללת, מיהרה ארה"ב לשלוח לאזורנו במהירות שתי נושאות מטוסים המספקות כוח אש אדיר, במטרה כפולה להרגיע את הישראלים מנקיטת צעדים חפוזים, ולהרתיע את אויביה של ישראל מהתערבות במלחמה.

צעדים אמריקאים אלו, בתוספת דיווחים על התערבות ישירה של מנגנוני הביטחון השונים של ארה"ב במהלכי המלחמה, זו דוגמה מצוינת למשמעות היותה של ישראל מדינת-חסות של ארה"ב, לטוב ולמוטב.

עם הפנים למזרח, הרחוק

התערבותה המהירה של ארה"ב במשבר הנוכחי, הייתה מפתיעה למדי. שנים האחרונות נדמה היה כי המגמה הכללית של ארה"ב היא צמצום עיסוקיה במזרח התיכון, ופניה להתמודדות עם מה שהיא מזהה כאיום האמיתי עליה, סין שבמזרח הרחוק.            

אך לפני שנמקם את המלחמה בישראל ביחס למגמות אחרות בעולם, כדאי להתמקד קצת באינטרסים של ארה"ב באזורינו. אמנם ישראל וארה"ב חולקות ערכים משותפים כדמוקרטיה וליברליזם, אך בין מדינות, שיתוף הפעולה מבוסס בדרך כלל על אינטרסים, ולא רק על ערכים.

דוגמא טובה לנושא זה, היא מערכת היחסים בין ארה"ב וסעודיה, מדינה שאיננה דמוקרטיה מפוארת - בלשון המעטה - אך מקיימת ברית אינטרסים הדוקה עם ארה"ב, בעיקר על רקע יכולותיה בתחום הדלקים, ובמילים פשוטות, נפט.

טרם היבחרו התבטא הנשיא ג'ו ביידן במילים קשות על השליט בפועל בערב הסעודית הלא הוא מוחמד בן סלמאן, יורש העצר הסעודי. היה זה בעקבות רצח מזעזע של עיתונאי שביקר את הממלכה הסעודית, ההתבטאות של ביידן על רקע התנהגות לא מוסרית ולא ערכית הייתה צודקת, אך עבור האינטרסים של ארה"ב היא לא הייתה חכמה, וביידן משנבחר נאלץ לפגוש את בן סלמאן, ואף ללחוץ את ידו, בעיקר משיקולי נפט.

זו דוגמה לכך שמדינות נאלצות לקיים יחסים לא רק על בסיס ערכים משותפים אלא בעיקר על בסיס אינטרסים, אם כן ראוי לבחון אלו אינטרסים יש לארה"ב בקשריה ההדוקים עם ישראל.

ובכן, הסיבה המרכזית היא היותה של ישראל מוצב אמריקאי קדמי ויציב במזרח התיכון, בעוד רוב המדינות הסובבות אותנו, אינן דמוקרטיות, כלומר לא ניתן לסמוך על המשטר שלהן, ואינן יציבות לחלוטין, מדינת ישראל היא אי של יציבות דמוקרטית. ובכך היא מהווה למעשה בסיס אמריקאי קדמי ויציב במזרח התיכון.

אם שאלתם את עצמכם מדוע איראן השיעית רואה בישראל את השטן הקטן?, זאת בשל העובדה כי ישראל משרתת את השטן הגדול, דהיינו ארה"ב. כלומר כאשר ארה"ב מחמשת את ישראל, היא שומרת בדרך זו על האינטרסים שלה באזורנו.

האינטרסים העיקריים של ארה"ב במזרח התיכון הם מאגרי האנרגיה הפרושים בו. בסעודיה, בעיראק, במדינות המפרץ, ובאיראן, קיימים מאגרי דלקים עצומים אשר ארה"ב מעוניינת להבטיח כי ניתן יהיה להפיק מהם אנרגיה ולשנע אותה ביעילות ובזול ללא הפרעות.

המבוגרים ביננו זוכרים את המהירות שבה פלשה ארה"ב בראשות קואליציית מדינות נוספות לעיראק במלחמת המפרץ הראשונה, לאחר שעיראק פלשה לשכנתה הקטנה אך העשירה בנפט, כווית. ארה"ב נזעקה להגן על אחת מספקיות האנרגיה שלה במהירות וביעילות.

בשנים האחרונות נדמה כי עניינה של ארה"ב במזרח התיכון נחלש, בעיקר בגלל שארה"ב מצאה דרך להפיק אנרגיה ודלקים מאדמתה שלה, באמצעות פצלי שמן. דבר זה הקטין משמעותית את התלות של ארה"ב בנפט המזרח תיכוני, וגרם לארה"ב להפנות את מבטה אל המזרח הרחוק, שם צומח הענק הסיני בקצב מטריד במיוחד עבור ארה"ב ובנות בריתה, תוך שסין טווה רשת קשרים מסועפת עם מדינות שונות באסיה ובאפריקה באמצעות השקעות ענק בהן במסגרת תוכנית "החגורה והדרך", בעזרתה היא מתכננת לשלוט בנתיבי הסחר העולמיים.

בשכנות לסין נמצא האי טאיוואן, שסין איננה מכירה בעצמאותו ומאיימת לכבוש אותו, בשעה שארה"ב מגוננת עליו מפניה, טאיוואן חשובה גם מפני שהיא מרכזת בשטחה תעשיית ייצור שבבים, זו תעשייה ייחודית וקריטית עבור רוב מוצרי החשמל והטלפון. זו אחת הסיבות שפלישה סינית לטאיוואן היא אחד התרחישים היותר סבירים להתפתחותה של מלחמה בין ארה"ב לסין שיכולה להתדרדר למלחמה עולמית.

בשורה התחתונה, ארה"ב כמעצמה עולמית מסובכת בכמה סכסוכים משמעותיים:

• מלחמת רוסיה אוקראינה, אותה ארה"ב מצליחה לשמור לעת עתה בעצימות נמוכה יחסית, אך מעורבת בה מעצמה כרוסיה וזו בהחלט יכולה לגלוש למלחמה רחבה יותר באירופה ומעבר לה.
• מלחמת ישראל וחמאס, שהיא בעצם מלחמה בין ציר הרשע בראשות איראן ובין ישראל. גם למלחמה זו בה מעורבת ארה"ב יש פוטנציאל לגלוש מעבר לגבולות האזור.
• המתח בין סין לטאיוואן.

כך נוצר ציר התנגדות לארה"ב המורכב מרוסיה באירופה, סין במזרח הרחוק, ואיראן במזרח התיכון. ואשר התלקחות מלאה לכל אורכו עלולה להבעיר מלחמה עולמית. זו הסיבה שארה"ב פעלה במהירות לצנן את פוטנציאל המלחמה האזורית עם פרוץ מלחמת שמיני עצרת, בעזרת שתי נושאות מטוסים. לא מדובר רק בהגנה על ישראל, מדובר בעיקר בהגנה מפני התלקחות אזורית רחבה, שאיננה באינטרס של ארה"ב כרגע, המעוניינת להתמקד באיום הסיני במזרח הרחוק.  

סעודיה – מדינת המפתח

האויבת המשמעותית ביותר של סעודיה הסונית, היא איראן השיעית והשאיפות האימפריאליות שלה, אך למרות זאת לאחרונה חלה התקרבות בינן בתיווך סיני, במהלך שארה"ב לא שמחה מהתרחשותו. זו הסיבה שארה"ב שאפה לקדם במהירות את הסכמי אברהם גם אל הגזרה הסעודית, באופן שיאפשר לה לייצר חזית ישראלית-סעודית איתנה מול איראן שתהיה מסוגלת להתמודד באופן עצמאי יחסית. וכך ארה"ב תוכל להתפנות לעיסוקיה במזרח הרחוק.  

ובחזרה למלחמה הנוכחית, השערות רבות עלו בקשר לתזמון פתיחת מתקפת החמאס על ישראל בשמיני עצרת, האם הייתה זו המסיבה ההמונית שהעניקה תאבון לתאוות הדמים הרצחנית? או שמא התאריך הסמלי - 50 שנים לפרוץ מלחמת יום כיפור?

אך מלבד שאלת התזמון, ברור כי בפתיחת המתקפה שידר חמאס מסר ברור מאוד: הסוגייה הפלסטינית איננה יכולה לרדת מסדר היום. וזו כמעט שהוסרה מסדר היום בעקבות ההתקרבות הישראלית לסעודיה בתיווך ארה"ב.

סעודיה היא המדינה הערבית המובילה במזרח התיכון, ואם זו תכיר בישראל תהיה זו מכה אנושה לפלסטינים, אשר החשובה במדינות ערב מתכוונת לנטוש אותם. וניצחון כמעט מוחלט לדוקטרינת נתניהו ששאף לייצר חזית סונית אל מול הציר השיעי, תוך דילוג קליל מעל הפלסטינים.

עד כאן העובדות, ומכאן לפרשנות.

סביר אם כן להניח, שזו הייתה אחת ממטרות חמאס המרכזיות, לסכל את ההסכם המדובר, משימה שככל הנראה הוכתרה בהצלחה - מבחינת החמאס - לפחות בטווח הקרוב. ערב הסעודית לא תוכל להתקדם עם ישראל להסכם בעוד בני עמם הערבים מצויים במלחמה סוערת עם ישראל ברצועת עזה.  

עם פרוץ המלחמה מצאה ישראל את עצמה מסובכת בשלל אינטרסים וחזיתות מדיניות, בעוד ישראל טרחה לשמור על אש נמוכה את מאבקה עם רצועת עזה שבשליטת חמאס הסוני, במטרה לשמור על יחסיה עם הציר סעודי-הסוני מול איראן. והכינה את עצמה לעימות עם חיזבאללה השיעי, שמאבק בו איננו מסבך אותה באותה מידה עם הציר הסוני. חמאס טרף את הקלפים, והכריח את ישראל לצאת למלחמה דווקא בו ולא בחיזבאללה, באופן שפוגע במעמדה של ישראל מול מדינות האזור הסוניות.

ארה"ב מצידה מחבקת את ישראל חיבוק דוב בדמות הכוח הצבאי המשמעותי ששלחה לאזור, היא מעניקה אמנם מטריית הגנה חשובה לישראל, אך בידה השנייה "איננה מאפשרת" לה לבצע מתקפת מנע מול חיזבאללה, מתוך רצון שלא לגרור את המזרח התיכון למלחמה אזורית, שאיננה נוחה לה בשעה זו.

לאור המלחמה הנוכחית, מתבהרת תמונת מצב ולפיו בעולם מתגבשים שני צירים משמעותיים שהתפתחותם העתידית טומנת פוטנציאל למתיחות חריפה כמותה לא נודע מאז תום מלחמת העולם השנייה. בציר האחד מצויות מדינות המערב, ובראשם ארה"ב אנגליה וגרמניה, ובציר השני סין, רוסיה איראן וגרורותיהן.

האם ישראל חזקה מספיק ויכולה להרשות לעצמה להתנהל עצמאית לגמרי מבחינה מדינית מבלי להתחשב בבנות הברית שלה הנמצאות איתה באותו הציר?

זו שאלה שהיא בעצם תשובה לשאלות רבות שישראלים שואלים את עצמם בימים אלו בנוגע להתנהלות מלחמה.